סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 4

פרק 4 :)

מחר היום הראשון ללימודים , אני מפחדת.. לא יודעת למה אבל אני מפחדת..
מחקתי את דור מכל מקום אפשרי , בפייסבוק חסמתי אותו , בוואצפ גם כן.. מחקתי את כל התמונות שלנו ביחד , את כל ההודעות.. מחקתי כל דבר שיכול לגרום לי להיזכר בו.
אני לא יכולה שאנשים אחרים נוגעים בי , אני ישר נירתעת.
אני לא יכולה שאנשים אחרים מדברים איתי אני ישר נכנסת ללחץ.
– " אולי אני ילמד מהבית ממקום ללכת לבית ספר ? " שאלתי את אמא בבוקר שהיא העירה אותי.
כאילו מבחינה כספית יש לנו איך לממן את זה , אני רק צריכה אישור.
" אולי לא ? " אמא שלי שאלה.
– " אוף נו למה ? תחשבי על זה במילא יהיה לי קשה ללכת לבית ספר וכל זה אז יותר פשוט שאני ילמד מהבית " אמרתי. זה רעיון מעולה!
" עד כמה תסתגרי בבית ?
תלכי לבית ספר , תכירי ילדים חדשים שישכיחו לך את כל מה שקרה "
– " איך אפשר לשכוח דבר כזה ? " שאלתי , הדמעות כבר היו בעיניים.
" לאט לאט.. תני לזמן לעשות את שלו " אמא שלי אמרה.
– " אז עד מתי שזה יקרה אפשר ללמוד מהבית ? " שאלתי, קיוויתי שהפעם היא תשתכנע.
" לא , עכשיו לקוםםםםם " היא הרימה את הטון וחייכה.
– " אוף " מילמלתי וקמתי להתארגן.
לבשתי גינס עם חולצה לבנה ארוכה , מאז מה שקרה אני לא יכולה שהגוף שלי יהיה חשוף לסביבה..
הגעתי לבית ספר .. הוא היה ענק ,
פחדתי.. פחדתי לעשות את הצעד הראשון , פחדתי להכיר ילדות חדשות , פחדתי לדבר עם בנים אחרים.. מאז מה שקרה אני מפחדת לתת את האימון שלי לאנשים.
אחרי עשר דקות מצאתי את החדר של המזכירה ,הבנתי שזה אחד אחד נכנס אלייה.
אין לי עצבים לזה , יותר קל לי לעבור כיתה כיתה ולראות באיזה כיתה אני..
למזלי היה ילד אחד לפני ואז תורי..
ישבתי בספסל מחוץ לחדר שלה והייתי בפייסבוק בינתיים.

– נקודת המבט של אביאל –
– " בוא בוא נילך להגיד בוקר טוב לדודה שלי " אמרתי לבן.
" אביאל מה סיכמנו על העגיל הזה שיש על הגבה שלך ? " המנהל שאל אותי.
על הבוקר לראות אותו יש יותר שחור מיזה ?
– " על היום הראשון ניתפסת עלי ? " שאלתי אותו.
" תוריד את זה ואני לא אפנה אלייך " הוא אמר.
– " טוב נחשוב על זה "
" אתה שוכח אם מי אתה מדבר כניראה "
– " אמרתי שאני יחשוב על זה מה עוד אתה רוצה ? " שאלתי , לא סובל אותו.
" מקווה מאוד בשבילך שמחר אני לא יראה את זה עלייך , יום טוב " הוא אמר והלך.
בן של זונה אם לא דודה שלי הוא היה מעיף אותי מיפה בלי לחשוב פעמיים.
" ניתפס עלייך חזק ההומו " בן צחק.
– " בסה"כ הוא חולה עליי " אמרתי וישבנו בספסל מול איזה אחת שהייתה בפאלפון ,
לא ראיתי אותה פה אף פעם ואני מכיר פה את כולן , מיליון אחוז היא חדשה.
בחנתי אותה מכף רגל ועד ראש , היא כוסית אין ספק.. אבל כפרה עלייה מה החולצה הארוכה הזאת שהיא דפקה אני כולי נמס פה אם הייתי יכול הייתי בא עם גופייה.
" מה את חדשה כאן ? " שאלתי אותה.
בדיוק הילד שהיה אצל המזכירה יצא ,
הבת זונה אפילו לא הסתכלה עלי וניכנסה למזכירה.
" הרבה יחס היא נתנה לך זאתי " בן אמר והתגלגל מצחוק.
– " משחקת לי אותה קשה להשגה.. לא מתרגש מהבנות האלה " עניתי. הכלבה פגעה לי באגו.
אחרי כמה דקות היא יצאה מהמזכירה ועברה לידי כאילו אני אוויר.
על היום הראשון עושה לי פוזות זאתי ?
– " ציפוששש " אמרתי , ניכנסנו למזכירה.. חולה עלייה.
" מה אתה צריך אביאלוש ? " היא שאלה.
– " בחייאת ציפי איך קוראים לזאתי שהייתה פה עכשיו ? " שאלתי.
" התחלנו עם השטויות אביאל ? "
" וחוץ מי זה היא ניראת ילדה טובה לא בשבילך " היא הוסיפה.
– " וואלה פגעת , מה אני לא ילד טוב ? " שאלתי.
ואז היה צלצול.
" יאלה שמעתם את זה ? לכיתה! " היא אמרה.
" כולה באנו להגיד לך בוקר טוב מה את תוקפנית היום " בן צחק.
– " עזוב אותך בןבן היום היא במצב רוח קרבי " צחקתי גם.
" חח יאלה אמרתם עכשיו לכו לפני שתאחרו על היום הראשון , זה בדיוק מה שחסר לכם " היא אמרה.
" ולא לשכוח להתחיל את השנה ברגל ימין , מה נשאר לכם שנתיים תתקתקו את זה " היא הוסיפה.
– " כן המפקדת " אמרתי ויצאנו.
אז את השם שלה לא הצלחתי להשיג אבל אני עוד ישיג אני מבטיח.