סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 18

פרק 18 :)

– " אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך " לירז אמר אחרי כמה דקות של שתיקה.
שתקתי, מה אני יגיד לו עכשיו ?
הסתכלתי עליו..רציתי להגיד לו שאביאל סתם אמר , שאני בכלל לא אוהבת אותו.. אבל הסתכלתי עליו ולא יכולתי , פחדתי לפגוע בו .. זה אשכרה לשחק עם רגשות של בנאדם.
" תגידי הכל רק אל תשתקי " הוא אמר.
– " לירז.. " אמרתי.
" הבנתי " הוא חייך חיוך מבואס כזה.
– " לא לירז זה לא כמו שאתה חושב " אמרתי.
– " פשוט אני לא חושבת שאני רוצה חבר עכשיו " הוספתי.
" ניפגעת פעם מאהבה ? " הוא שאל. מה , מאיפה זה בא ?
– " אפשר להגיד.. " אמרתי.
" אז זהו.. שאת מפחדת להיפגע מחדש , בגלל זה קשה לך לפתוח את הלב " הוא אמר.
שתקתי , מרוב שזה נכון לא היה לי מה להגיד.
" איך הוא פגע בך ? " הוא שאל.
– " מזאת אומרת ? " שאלתי בקול צרוד כזה , ברח לי הקול לרגע.
" שיקר , בגד , ברח באמצע , מה הוא עשה שניפגעת ? " הוא שאל.
אנס, זה ניחשב ?
היה לי דמעות בעיניים, למה הוא היה צריך להזכיר לי את זה ?
" אני מצטער , לא לזה התכוונתי " הוא אמר שהוא ראה את הדמעות.
– " זה בסדר " אמרתי וחייכתי את החיוך הזה שלפני שהדמעות מתחזקות.
" עזבי , לא נמשיך את השיחה יותר.. " הוא אמר.
– " נמשיך את השיחה בזמן אחר " אמרתי ,
לא רציתי להשאיר אותו ככה.. אחרי הכל לא מגיע לו להיפגע.
" בואי אני ילווה אותך " הוא אמר.
– " לא אני ילך לבד זה בסדר " רציתי להתפרק מחדש.. ראיתי לשחרר קצת את הכאב.
" תשלחי לי הודעה שהגעת הביתה " הוא אמר והלך.
התחיל להחשיך פחדתי להישאר פה לבד , אז התחלתי להתקדם הביתה ,
הלכתי מהדרך הארוכה.. היה לי הרבה כאב להוציא החוצה.
הייתי שנייה מהבית, ניגבתי את הדמעות כדי שלא יראו שבכיתי ,
אבל ברגע שפתחתי את הדלת כל הדמעות שניסיתי להחזיק בפנים יצאו..
" לורני .. " אמא שלי נילחצה.
" קרה משהו ? " היא שאלה אותי.
– " נימאס לי " מלמלתי.
אמא שלי הסתכלה עליי , חיכתה שאני ימשיך.
– " מה ביקשתי לשכוח ? " בכיתי.
– " אני רוצה שיזכירו לי את זה ואני לא אבכה ,
אני רוצה לשכוח את זה אני רוצה לשכוח אותווווווווו " צרחתי.
" לורני.. אולי תלכי לפסיכולוגית ? " אמא שלי שאלה בשקט.
– " אני ניראת לך אחת שצריכה פסיכולוגית ? " צעקתי עלייה.
" זה בדיוק מה שיעזור לך לשכוח " היא אמרה.
– " אני לא צריכה שום פסיכולוגית בשביל לשכוח " צעקתי ועליתי לחדר.
ניכנסתי ישר להתקלח , אולי המים יחדרו לי למוח וישטפו את המחשבות.
יצאתי מהמקלחת , זה לא עזר..נישארתי עם אותם מחשבות ואותו הכאב..
נכנסתי מתחת לשמיכה ושמתי את הראש בתוך הכרית וצעקתי ,
אם הדמעות לא עזרו אולי הצעקה תעזור ?
הוצאתי את הראש מהכרית , אם אני לא רוצה למות אני חייבת להוציא את הראש מהכרית,
למרות שמבחיניתי הייתי מעדיפה למות רגע אחרי מה שקרה..
עם כל הכאב והדמעות נירדמתי לאט לאט..
קמתי בבוקר , לא היה לי כוחות בשיט.. אבל הייתי חייבת לקום.
התארגנתי לבית ספר ויצאתי.
" הולכים לקנות היום בגדים ? " לין שאלה אותי בשיעור.
– " לאן ? " שאלתי.
" למועדון , עוד יומיים " היא אמרה.
– " אני לא באה " אמרתי , אי אפשר לשכוח מה שקרה במסיבה האחרונה שהייתי..
" למה ? " היא שאלה.
– " לא אוהבת את המקומות האלה "
" נו בואי פליז , עד שאביאל לא עשה לי בעיות שאמרתי לו שאני גם באה " היא אמרה.
– " מצטערת אבל זה לא בשבילי המקומות האלה " אמרתי.
" נו בבקשה גם בן יהיה שם אני יצטרך אותך " היא אמרה.
איזה התלבטות קשה נישבעת , מה לעשות ?