סיפורי ערסים-אביאל ודני :)~פרק 50 ואחרון!

**בפלאשבק הראשון יש תוכן מיני-מי שלא בגיל המתאים לא חייב לקרוא **

~נקודת המבט של דני~

פקחתי את עיניי באיטיות. הסתובבתי ושכבתי על הצד וראיתי את אביאל מולי ישן. עצמתי את עיניי בכוונה לחזור ליש- רגע מה ????

~פלאשבק~

"אל תפסיק" מלמלתי ואז אני והוא נמשכנו אל נשיקה סוערת. אני רק עכשיו קולטת מה קורה ! איפה הייתי לפני קצת יותר משעה ואיפה אני עכשיו .. אני הודיתי בפניו שאני אוהבת אותו ! אני הודיתי בפני אביאל שאני ואוהבת אותו ! ואני מרגישה כל כך טוב ! התגעגעתי אליו כל כך ! אל הריח שלו, אל השפתיים שלו, אל המגע שלו, אל החיוך שלו, אל התחושה שהוא איתי!
"רגע דני" אביאל עצר את אחת הנשיקות שהיינו בה ונרתע ממני קצת לאחור "את בטוחה שאת מוכנה ?" הוא שאל
"אני מוכנה" אמרתי בביטחון
"אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו.. את בטוחה שאת מוכנה?" הוא עשה צעק קדימה ותפס בפני עם יד אחת בעוד שהאגודל שלו מלטף אותם. אני יודעת שהוא התכוון לשאול אם אני בטוחה שאני רוצה שהוא יהיה זה שאני אאבד איתו את הבתולים שלי אבל אם הוא רק היה יודע כמה אני אוהבת אותו.. כמה אני מאוהבת בו.. כמה הלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו לשנייה אחת כל התקופה הזאת.. כמה שהתגעגעתי אליו.. כמה שאני רוצה אותו.. הוא לא היה דואל את השאלה הזאת!
"אביאל" מלמלתי וליטפתי את פניו והוא הביט בי בעיניים הממכרות שלו "אני אוהבת אותך ואני לא רואה אף אחד אחר במקומך עכשיו" אמרתי בחיוך והוא הנהן באיטיות ורכן לנשק אותי. בניגוד לנשיקות האחרונות שלנו להערב.. שממש לא מאפיינות אותי.. הנשיקה הזאת היתה איטית ועדינה.. תחילה רק מצחנו נגעו אחד בשנייה, האפים שלנו התחככו, הנשימות לנו התמזגו ושפתינו רפרפו אחד על השנייה ואז הוצמדו אחת אל השנייה. לאט לאט גם הלשונות שלנו ליטפו אחת את השנייה ובקפיצה קלילה אביאל הרים אותי ככה שאני מחבקת אותו עם רגליי בשעה שהוא תומכת בישבני ומתקדם לכיוון המיטה מתיישב עליה ואני מעליו מנשקת לו את הצוואר בנשיקות עדינות והוא נאנח בסקסיות. "את לא יודעת כמה חיכיתי לרגע הזה" הוא מלמל ואני הסמקתי והתחלתי להרגיש אי נעימות. אולי אני עושה טעות ??
"היי" הוא תפס בפני וגרם לי להביט בו "אם את רוצה להפסיק את רק אומרת וזהו!" הוא אמר בקול סמכותי ובטוח "מבטיחה ?" שאל ברוגע
"מבטיחה" אמרתי בחיוך ונשקתי לשפתיו בעדינות.. החלתי לפרום את הכפתורים מהחולצה של אביאל שהייתה עלי ובזמן שמבטי היה על הכפתורים העקשניים האלו יכולתי להרגיש את המבט האוהב והחרמן של אביאל עלי.. אחרי שסוף סוף סיימתי השלתי את השרוולים מעליי וזרקתי אותה רחוק ואז נשארתי רק בחזיית הסטרפלס התחרה השחורה שלי והג'ינס
"אני אוהב אותך" אביאל מלמל בין הנשיקות שהעביר בצווארי ובכתפי.. יכול להיות שאני שומעת נכון??
"מ-מה?" שאלתי בגמגום
"אני פשוט אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי ואני הרגשתי את הלב שלי עוצר לרגע. השלוש מילים האלו… כמה זמן חיכיתי לשמוע אותם! אני לא מאמינה ! אני לא יכולה לתאר את התחושה הזאת! תתארו לכם שלוקחים לכם את הלב ושמים אותו בבלנדר ומפעילים.. כן זאת התחושה… תחושה נעימה כזאת שגורמת לי לרצות להישאר צמודה לשפתיים שלו לנצח ולא להתנתק בחיים!
הוא המשיך לנשק אותי בצוואר ואז הוא נישק אותי בנקודת חיבור של האוזן, הצוואר והעורף שמסתברת כנקודה רגישה במיוחד ומפי נפלטה גניחה שקטה ואני יכולתי להרגיש את החיוך הגדול של אביאל על בצוואר שלי.
הוא הרים אותי בחזרה והשכיב אותי על הגב ושכב מעליי שהוא נשען על הידיים שלו משני צידי גופי..
"את זכרת את ההבטחה שלך ?" הוא הביט בי בעיניים שלו שאני כל הזמן טובעת בהם ואני הנהנתי ואז משכתי אותו אלי לנשיקה שבמהלכה הוא פשט את חולצות וזרק אותה לאחת מפינות החדר .. אני הייתי צריכה לרסן את עצמי כדי לא לבהות בקוביות האלו..
הוא התחיל לנשק אותי בזווית הפה ומשם עבר לקו הלסת שלי, לצוואר, לכתפיים ולעורף ולבסוף לעצם הבריח ולחזה שלי מנשק אותי ומעביר בי זרמים וגורם לי להוציא גולות של הנאה.. בטון לא מופרז כן ?
"את בסדר?" הוא הרים את הראש שלו בחזרה לפני ושאל בקול דואג. מה שעיתי שזכיתי באחד כזה???
"תמשיך" ביקשתי בהתחננות ודחפתי את הראש שלו חזרה למטה לכיוון הצוואר שלי.. הוא חזר לנשק אותי בקו החיבור של הצוואר עם החזה ואני ליטפתי לו את הגב ליטופים ארוכים ונעימים מעבירה בו ובשיערו מידי פעם את ציפורניי. לאט ידיו גיששו אל עבר במכנסים שלו ובמיומנות הוא פתח את כפתורי הג'ינס שלו וזרק אותו מעליו
לרגע קפאתי. יכול להיות שעשיתי טעות ?? שאני מהירה מידי ?? שאני לא באמת מוכנה ?? כל אלו ועוד שאלות מטרידות קפצו לי למחשבות אבל ברגע ששפתיו הוטחו על שלי באהבה וכשחזרנו להתנשק בתשוקתיות כל המחשבות האלו נעלמו ממני. בזמן שידי מונחות על החזה השרירי שלו ומלטפות אותו והידיים שלו מלטפות כל חלק בגוף שלי ומגיעות גם לרגלי ולירכיי.
"אני יכול ?" הוא שאל כשהתנתקנו אבל היינו קרובים שאילו קיסם לא היה יכול להפריד בנינו ואני הנהנתי בעדינות ואז הוא פתח לאט את כפתורי הגינס שלי ואת הריצ'רץ' ואז משך אותו בעדינות מרגלי והשאיר אותי בתחתונים שחורים וחזייה תואמת.. חשופה כמעט לגמרי מולו.
המשכנו להתנשק וידיו עלו בחזרה אל ירכיי, מותני.. התעכבו שם וליטפו בעדינות את בטני ומשם אל הגב התחתון שלי ואל הגב העליון שלי לכיוון הסוגר של החזיה שלי. אני הקשתתי את גבי גם כדי לאפשר לו לפתוח אותה וגם כדי לסמן לו שאני מסכימה ושאין צורך שישאל בכלל. כנראה שהוא הבין את הרמז כי בשנייה הרגשתי את הידיים שלו זזות מתחתי ואת האחיזה של החזייה של החזה שלי מרפה ולאט לאט נעלמת.. התחפרתי מתחת לאביאל שהיה מתחת לשמיכה כולי מובכת ומסמיקה.
"היי" הוא הרים את הפנים שלי עם האצבעות שלו כדי שאני אוכל להביט לו בעיניים "את הכי יפה בעולם ושלא תעיזי להתבייש בגוף שלא!" הוא אמר בקול תוקף אך רך באותה מידה אני פשוט הבטתי בפנים היפות שלו והתנשקנו.. לאט לאט גם בוקסר שלו ירד וגם בתחתונים שלי ומאותו הרגע גם אם ממש היו רוצים לא היה ניתן לעצור אותנו באותו הלילה.

~סוף פלאשבק~

אני לא מאמיינה !! דניאלה את כזאת פתטית ! עלובה ! את כזאת דפוקה !! אוקיי אוקיי להירגע ! מה אני עושה ! קודם כל לקחת נשימה.
יופי עכשיו אחרי שוידאת שאת נושמת תתחילי לחשוב לפני שהוא יתעורר ואז כל המצב המביך הזה יהי מביך פי מאה!
הבטתי בשעון שעל יד השידה וראיתי שהשעה שבע וחצי.. מיהרתי לקום מהמיטה ולמרות הכאב העז שהרגשתי למטה מיהרתי ללבוש במהירות את החזיה והתחתונים שלי ואז גם את הג'ינס שלי ומיהרתי לפתוח את הארון של אביאל לחפש חולצה ישנה שהוא לא צריך.. אחרי שמצאתי אחת לבשתי אותה וקשרתי אותה.. השארתי לו 50 שקל עליה.. נעלתי נעליים.. לקחתי את הארנק שלי ואייפון ומיהרתי לברוח משם.

–כעבור שבוע–

~נקודת המבט של ליבי~

עבר כבר שבוע מהמסיבה והיום מחלקים תעודות. במהלך כל השבוע דני לא הגיעה ליום אחד אפילו וכשחשבתי שתגיע היום.. לפחות היום.. היום האחרון של י"א .. לקבל תעודות משהו..היא לא באה גם היום. כשהיא סיפרה לי אני פשוט הייתי בשוק ! אני לא האמנתי לשום דבר ! בהתחלה הייתי בטוחה שהיא עוד צחקה עליי וזרמתי איתי אבל בסוף מסתבר שזה נכון!

~פלאשבק~

"היי רונית מה שלומך ?" שאלתי כשרונית פתחה לי את הדלת וחיבקה אותי
"הכל טוב מותק מה איתך ?" היא שאלה והעבירה יד בשיער הג'ינג'י שלי
"מעולה" אמרתי בחיוך "היא למעלה ?" שאלתי והצבעתי עם היד לכיוון המדרגות.. התכוונתי אל דני כמובן
"כן מאמי.. " היא אמרה בחיוך "את רוצה לשתות משהו ?" שאלה ואני סירבתי בנימוס
"וליבי" היא התחילה לומר בקול מעט חושש "היא לא מרגישה טוב כמו שהיא בטח אמרה לך והיא לא מוכנה לדבר איתי.. תנסי לעודד אותה קצת" היא אמרה-ביקשה בחיוך
"בטח" עניתי בחיוך ועליתי במדרגות
"אפשר להיכנס?" דפקתי בדלת של החדר של דני
"כן" שמעתי קול חלש מבעד לדלת ופתחתי אותה וסגרתי אותה אחרי.
"מה קורה ?" שאלתי והתיישבתי על המיטה שהיא שכבה עליה עם הראש לקיר שהשמיכה מכסה את כולה למרות שהיה די חם ושהשיער שלה מבולגן ומסתיר את הפנים שלה
"טוב" היא ענתה באדישות והיה אפשר לשמוע שהיא לא באמת במצב טוב.
"הבאתי לך את השיעורים" שברתי שתיקה וקמתי אל השולחן להביא את המחברות והדפים שהבאתי והנחתי שם ומאחורי שמעתי רחשים כשהסתובבתי ראיתי אותה יושבת על המיטה ברשלנות שהשיער עדיין מכסה את פניה ונדבק אליהם (?)
"דני ?" קראתי והתיישבתי מולה ורק אז יכולתי לראות שהיא בכתה כי העיניים שלה היו אדומות ועל לחייה היו שבילים יבשים ורטובים של דמעות שכנראה אלו הם האחראים לכך שהשיער שלה ככה.
"מה קרה ?" שאלתי וחיבקתי אותה והיא פרצה בבכי.. הרי היא אמרה היא לא מרגישה טוב.. מה היא עד כדי כך רגישה לחום ??
*
"מהההה ???" צרחה נפלטה מפי ואני הרגשתי שהלב שלי נופל לתחתונים .. הוא אנס אותה ?!
"ששש תהיי בשקט אמא שלי תשמע!" היא מיהרה להשתיק אותי
"סליחה.." מלמלתי בשקט "רגע.." שאלתי בלחש מהוסס "הוא…" אמרתי במעט מבוכה מקווה שהיא תבין את הכוונה שלי
"לא" היא אמרה אבל היא לא נראתה מבסוטה מזה כל כך
"מה עצר אותו?!" שאלתי מסוקרנת. אני לא מאמינה שהיא עברה את זה ואני לא הייתי שם בשבילה.
*
"תרשי לי לצטט את עצמי..'מהההה ???'" חזרתי על אותה אלה רק בשקט כדי אמא שלה לא תשמע… אביאל מה הוא קשור ?!!? ווואוו מה שאני פספסתי הערב הזה… אחרי שהלכתי למתן הלכנו אליו הבית ועבר עלינו לילה מדהים.. כנראה גם עליה עבר לילה לא פשוט..
היא הנהנה במבט של 'אין מה לעשות'
"והוא לקח אותך הביתה ?" שאלתי. היה לה מבט מוזר בעיניים והיא נראתה מוזר מאוד "לא" היא ענתה מהוססת
*
"ואז בבוקר מיהרתי ללכת משם" היא הסבירה ואני הייתי בטוחה שמדובר מאיזה קטע מסדרה טובה ולא מאותו הלילה שעבר על החברה התמימה והבתולה שלי. בדגש על בתולה. מהרגע שהגעתי היא נראתה מזור והתביישה מכל חלק בסיפור … מסכנה שלי
"חיימשליי אני לא יודעת מה לומר.." אמרתי בשקט ובשוק עדיין מעכלת את כל מה שהיא סיפרה לי הרגע. באמת לא היה לי מה לומר. לעודד אותה ולנחם אותה על האונס או דווקא לצחוק איתה ולשמוח איתה שאיבדה את הבתולים ועוד עם אביאל! וואוו היא מתוסבכת. היא פשוט שתקה. מסכנה שלי היא בטח מטראומה מהכל.
"את שמחה ממה שקרה עם אביאל ?" אזרתי אומץ ושאלתי את השאלה שהטרידה אותי כל כך
"אני לא יודעת" היא ענתה בקול מתוסכל "אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות ליבי" היא אמרה ומיד פרצה בבכי
"שששששש" הרגעתי אותה וליטפתי לה את השיער בזמן שאנחנו מתחבקות. אני עדיין לא מאמינה למה שקרה.

~סוף פלאשבק~

"נגמרררר!!!" שמעתי את מתן רץ אליי ומרים אותי באוויר ומסובב אותי בזמן שאני מצחקקת לי
"זה נגמר את קולטת ?!?!?" הוא שאל בהתלהבות והיה אדום לגמרי מהחום, האטרף, ההתלהבות ומהריצה שכמו שאני מכירה אותו הוא בטח הקיף את כל בית ספר והראה את התעודה שלו לכל התלמידים המסכנים שלו הבינו מה נפל עליהם
"חחחחחח דפוק מה יש לך?!" שאלתי ונישקתי אותו ואז התחלנו להתקדם שנינו ביחד אל המדשאה הגדולה בשביל הטקס שעושים כל סוף שנה.
"סעעעמקק פאקינג 12 שנהה של סבל נגמרוו" הוא התעלם משאלתי ותפס בראשו כלא מאמין ואני רק עמדתי מהצד מביטה בו במבט משועשע
"תראייי" הוא צעק בהתלהבות והביא לי.. או יותר נכון דחף לי את התעודה שלו לפנים
"דייי מעצבן" צעקתי עליו וחטפתי מידו את התעודה כדי שאוכל לקרוא אותה כמו בן אדם "לפי ההחלטה של המועצה הפדגוגית התלמיד מתן אזולאי ראשי לסיים את שנת הלימודים השניים-עשר שלו ורשאי לסיים את לימודיו בבית הספר התיכון" התחלתי לקרוא בקול סמכותי את מה שהיא כתוב בדף ואז הבטתי במתן שהזדקף והלך בביטחון כשהוא מבליט את החזה שלו "ממש מרגש" אמרתי בציניות ועשיתי תנועה כאילו אני מזילה דמעה
"זהו ליביי אני לא צריך לבוא יותר, לא צריך להכין שיעורים,לא צריך להיכנס לשיעורים, לא צריך להביא ציוד, לא צריך להקשיב למורות .. זהו משוחרר! הוא צעק בקול ומנה את כל הדברים האלו בידיו
"לפי מה שידוע לי אדון אזולאי" אמרתי בקול סמכותי ושילבתי ידיים "לא היית מגיע לבצפר, אם היית מגיע לא היית נכנס לשיעורים, לא היית מכין שיעורים, לא היית מביא ציוד ולא היית מקשיב למורה" אמרתי ומיניתי כמוהו את הדברים על היד
"שתקיייי יקנאיית" הוא אמר "את סתם מקנאה שאני בוגר בית ספר!" הוא אמר בהתלהבות והצביע על הדף איפה שזה היה כתוב
"אני לא מאמינה שיש לי עוד שנה במקום הזה.." אמרתי מצוברחת כשהגענו למדשאה שהייתה מלאה בילדים ונשענתי על החזה הקשה שלו
"זה לא כזה נורא.." הוא מלמל וליטף לי את השיער ואז הרמתי את מבטי אליו מחכה שיאמר עוד משהו מעודד "בעצם זה כן" הוא אמר בתגרות וצחק למראה המתוסכל שליי
"תהני בשביל שנינו אה ??" הוא שאל בצחוק והרים לי את הפנים
"יותר הגיוני שאני אפגע בעצמי לפני אבל בסדר.." מלמלתי והוא צחק על האמירה האופטימית שלי
"אני אוהב אותך" הוא אמר בחיוך
"חשבתי שאתה בוגר בית ספר" אמרתי בהתגרות
"נכון" הוא אמר בחיוך "אני בוגר בית ספר שאוהב אותך" הוא אמר ואז התנשקנו נשיקה ארוכה ונעימה.
וואוו זאת אחלה דרך לסיים שנה.

~נקודת המבט של דני~

עבר שבוע. מאז המסיבה ההיא והלילה הוא.
מאותו הלילה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי. איך הייתי כזאת סתומה ?! איך ננתי לעצמי להפקיר את הגוף שלי ככה ולאבד את הבתולים שלי ככה ?! מה חשבתי לעצמי באותו הרגע שעשיתי את זה בכלל ?! שנישקתי אותו או שאמרתי לו שאני אוהבת אותו ?! הרי זה ברור שלא היה יכולה להיות בנינו משהו! מה תיארתי לעצמי ?! שאני אתנשק איתו ואז אשכב איתו ואז יהיה לנו 'האפי אבר אפטר' ?! איך יכולתי להיות כזאת מפגרת ולשכב עם מישהו שאנחנו לא חברים בכלל ?! יותר גרוע.. שאנחנו אקסים ?! אני לא מאמינה על עצמי שעיתי את זה מבלי לחשוב בכלל .. מבלי להפעיל שיקול דעת ולראות צעד אחד קדימה.. הרי בבוקר אחרי מיהרתי לברוח משם כמו עכבר.
מרוב כל המחשבות על זה אני שכחתי לגמרי שכמה שעות לפני זה כמעט ואיבדתי את הבתולים שלי בכוח ממישהו שהיה הדבר הכי קרוב אלי בחצי שנה הקרובה… אני לא יכולה לחשוב על זה אפילו.. הוא כמובן התקשר אלי מלא אחרי ושלח לי מלא הודעות אבל אני סיננתי אותו ואפילו חסמתי אותו .. אני לא רוצה שום קשר אל הדבר המגעיל הזה שהתנהג אלי כל כך מגעיל!
לא ראיתי אף אחד מהם במהלך השבוע הזה מסיבה אחת שפשוט לא הלכתי לבית ספר.. אמרתי לאמא שלי שחזרה יומיים אחרי מהכנס שלה בחו"ל שאני לא מרגישה טוב ועד עכשיו אני לא יוצא מהמיטה חוץ מלאכול, לשתות ולשירותים.. וזה גם רק כי אמא שלי מכריחה אותי.
אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה! זה לא יוצא לי מהראש פשוט וזה משגע אותי כל כך!
אין לי מושג מה נאי הולכת לעשות.. זה די ברור שאני לא אחזור אל מאור אבל מה יהי עם אביאל ?! אני אשקר אם אני אגיד שלא נהנתי איתו בלילה ההוא.. נהנתי מכל שנייה ולמרות שכאב לי וממתי מפחד גם בגלל החוסר מודעות וגם בגלל ההליכה אל 'הלא נודע' נהנתי בטירוף.. הוא דאג לי ושאל אותי כל שנייה אם אני רוצה שהוא יפסיק.. הוא עשה לי את החוויה הכי טובה בעולם. אבל אני לא יכולה לחזור אליו ונמשיך להתנהג כאילו לא קרה כלום.. אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי אל אני ממש לא בטוחה אם זה כי הוא היה שיכור או שהוא אמר את זה רק בגלל שהוא כבר היה חרמן מת שהוא פשוט לא שלט במה שאמר וכל מה שעניין אותו זה רק להפשיט אותי אז הוא אמר כל דבר שיזרז את זה.
כמו שאמרתי אני מבולבל בטירוף מכל מה שהיה ככה שאני לא זזה מהמיטה ורק עסוקה במחשובת.. גם היום .. היום האחרון לי"א כשהייתי אמרוה לבוא לקבל את התעודה שלי ומיד אחרי זה לנסוע עם כולם לים לחגוג נשארתי בבית חושבת על אבי- את המחשבות שלי קטעו דפיקות בדלת
"מה אמא ?" שאלתי בשקט כשאני שוכבת עם הפנים אל הקיר שהשמיכה מכסה אותי עד הפנים והשיער מסתיר אותי.. אותה התנוחה שאני נמצאת בה כל השבוע.. נכון שהיה לי ליה מדהים עם אביאל אבל אם הוא לא היה בא הלילה יכול היה להיגמר אחרת לגמריי.. הוא השפיל אותי והעליב אותי.. גרם לי להתבייש בי ובגוף לי ולהרגיש זולה וזונה כאחת. הוא גורם לי להרגיש שהגוף שלי מזוהם ושאסור לי לחשוף אותו בפני אף אחד כרגע.
"לא אמא" נשמע פתאום הקול שבאותו הלילה הדהד באוזניי מלא והדלת נפתחה וממנה ראיתי את ראשו של מאור מציץ.
"תלך מפה" אמרתי בתוקף וחזרתי להביט בקיר מנסה להיאבק בדמעות שלא יצאו עכשיו.. לא מולו.. אסור לי להפגין חולשה עכשיו.
"אני רק רוצה לדבר" הוא אמר
"יופי עכשיו תלך מפה" אמרתי בתקיפות מנסה להישאר בדמות הקשוחה שבינתיים זלגה לי דמעה קטנה ובוגדנית
"נו דני.." הוא נאנח וסגר אחרי את הדלת ועמד מול המיטה
"איך נכנסת לפה בכלל ?" שאלתי בעצבים
"אמא שלך הכניסה אותי" כן. היא עדיין לא יודע, והיא גם לא תדע.
"למה באת ?!" המשכתי בגישה האכזרית והמגעילה.. לא מגיע לו טיפה של רגש אוהב מכיווני
"לא ענית לי בטלפון ובוואטסאפ והייתי חייב לבוא" הוא אמר וניסה להישמע מסכן.. הוו זה לא יעבוד לך חמוד
"יופי עכשיו באת ועכשיו אתה יכול ללכת" אמרתי בעצבים
"את יכולה לפחות להסתכל עליי" הוא מאר ושם את היד שלו על הכתף שלי מעל השמיכה
"אל תיגע בי!" צעקתי והעפתי את היד שלו ממני.. מאז אני לא יכולה לחשוב על זה שהגוף שלי ושלו יבואו במגע.. או בכללי במרחק של רדיוס מטר לפחות
"הבאתי שוקולד" הוא התעלם מדברי ונופף בבונבוניירה שהייתה בידו .. מה ניראלו אני ?!ש יכול להביא שוקולד ולקנות אותי זה וככה אני אסלח לו.. דני נמאס לי ממנו
"יופי תיקח אותו ולך" החזקתי את הדמעות חזק והתיישבתי סוף סוף כדי להראות לו שאני לא חלשה ושהוא ילך
"אני רק רוצה לדבר איתך. לבקש סליחה" הוא אמר בקול רגוע "אני מצטער" הוא אמר בקול חלש וכרע ברך כדי להיות בגובה שלי
"יופי. לך" אמרתי בקרירות "הדלת שם" הוספתי באותו הטון והצבעתי עם עיניי על הדלת
מה יש לך ?!" הוא שאל במעט עצבים וחזר לעמוד
"מה יש לי ?!" שאלתי בנימה מופתעת.. הוא בא אליי אחרי מה שהוא עשה לי ועוד מעז לשאול 'מה יש לי ?!'
"כן מה יש לך ?!" הוא חזר על השאלה "אני בא לפה לדבר איתך כמו בן אדם ואת מתנהגת אלי מגעיל!" הוא צעק
"אם היית בן אדם.. לא היית עושה את זה!" צעקתי עליו "לא היית לוקח אותי לסמטה חשוכה! לא היית מצמיד אותי לקיר! לא היית מרביץ לי ומדבר אלי כמו אל זונה! לא היית מכאיב לי ולא היית מפשיט אותי!" הטחתי בו הכל והוא עמד שם וספג את הכל בשקט .. הוא יודע שהוא יצא לא בסדר "לא היית עושה שום דבר נגד רצוני!" המשכתי "לא היית אונס אותי!" צרחתי עליו אבל בלחישה כדי שאמא שלי לא תשמע… זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו
"ואם אביאל לא היה בא-" התחלתי להגיד אבל צעקה קטעה אותי "דייי כבר!" זה היה מאור "דיי כבר עם אביאל הזה ! אני לא יכול לסבול את זה שאת מדברת על המזדיין הזה!" הוא צעק ואני עמדתי עם פה פעור למרות שלא הייתי מופתעת מזה כל כך ותמיד ידעתי שמאור קינא באביאל עד מוות "המזדיין הזה מנע ממך להרוס לי את החיים!" אמרתי
"טוב אל תוציאי אותו צדיק עכשיו תעשי לי טובה!" הוא אמר בזלזול "שנינו יודעים טוב מאוד שצדיק הוא לא!" הוא המשיך באותה הגישה "כל הבית ספר יודע שהוא תקע מישהי מאחורי הגב שלך.. זה לא כזה תמים פתאום נכון ?!" הוא המשיך ואני עמדתי בו לא מאמינה כמה חוצפה יש בו
"ונמאס כבר לשמוע ממנו…" הוא אמר במזט של 'דוגרי' "כל החצי שנה הזאת הרגשתי כאילו זה 'אביאל דני ומאור' חלאססס נשבר לי הזין כבר!" הוא אמר בעצבים והטיח את השוקולד על הרצפה ככה שנבהלתי מעט
"מאור" אמרתי ואז לקחתי נשימה "קח את השוקולד המסריח שלך ואת התחת השמן שלך ותועף לי מהבית! " צעקתי עליו "ואל תחזור לפה יותר בחיים!" המשכתי
"יודעת מה ?! לכי תזדייני.." הוא אמר בקרירות והרים את השוקולד מהרצפה "מעניין אם באמת יש לו זין כזה גדול .." הוא אמר בזלזול והתקדם לדלת ופתח אותה "תעדכני אותי ?!" הוא שאל בגועל, קרץ ויצא מהחדר טורק אחריו את הדלת ומשאיר אותי בוכה.

~נקודת המבט של אביאל~

תוך כדי שאני עם עיניים עצומות הרגשתי הרגשה מוזרה…כאילו אני בלי בגדים בכלל. כנראה שבאמת זיינתי אתמול בערב … אויי פאקק דנייי
פקחתי מהר את העיניים שלי ואני לא יודע למה קיוויתי..לראות אותה ישנה לידי או לראות מיטה ריקה..כנראה של אלוהים לא אכפת ממש מהבחירות שלנו בחיים ופתחתי עיניים ראיתי לידי מיטה ריקה…. אלוווהיים לאן הכנסתי את עצמיי ???
מיהרתי לקום וללבוש ובקשר ומעליו וטרנינג של אדידס ונכנסתי לשטוף פנים ולהתארגן. כשיצאתי ירדתי למטבח והכנתי לעצמי שחור חזק כדי להתעורר, הוצאתי את האייפון מהמטען וראיתי שכבר שתיים-עשרה…לא מתפלא אחרי שאני נזכר במה שעשינו בלילה… דרך אגב… איזה בן זונה אני!!!
לא מספיק הילדה כמעט נאנסה מאיזה בן זונה אחר שהיא הייתה צריכה לסבול-ובאלוהים רק השד יודע איך היא הצליחה-חצי שנה…אחרי זה היא כולה סבלה מהבהלה ומהקור ובאה אלייך כדי שאתה תדאג לה..תתן לה לישון, לנוח…אבל לא! אתה–חייב לזיין אותה !! יופי אביאל עכשיו רשמתי זכית בתואר טמבל השנה!
רגע….איך היא הלכה מפה בבוקר ?! בלי כסף, מים, אוכל ו…החולצה שלה! הרי הבאתי לה את שלי כי המנמניאק הזה זרק לה את שלה לבוץ אז מה היה הלכה בלי חולצה?!
עליתי לחדר מהר לראות אם היא השאירה משהו…פתק, הודעה, יונת דואר…משהווו… אבל אין כלום..רק ליד הארון היא השאירה שטר של חמישים שקל..בטח לקחה איזה חולצה… אלוהיים !!
אני השכבתי מישהי אתמול.
אני השכבתי את האקסית שלי אתמול.
אני השכבתי את האקסית הבתולה שלי אתמול.
אני השכבתי את האקסית הבתולה שלי שלא ראיתי ארבעה חודשים אתמול.
אני השכבתי את האקסית הבתולה שלי שלא ראיתי ארבעה חודשים שכמעט נאנסה אתמול.
אני זין של בן-אדם.
אני זין של בן-אדם שתקוע עמוק בבוץ.

~פלאשבק~

מאותו רגע אני לא מפסיק לחשוב עליה. היא הייתה כל כך מדהימה באותו הערב ונהנית איתה בטירוף. הכל איתה היה עדין ונעים ומיוחד ו…אחר. הכל איתה היה מושלם וקסום ושאלוהים יחזיר לי את הגבריות האבודה שלי כבר אבל הכל איתה היה כמו בחלומות!
השפתיים שלה הם הדבר הכי נעים שהרגשתי.. הגוף שלה זה הדבר הכי מחרמן ראיתי.. והגניחות העדינות שלה הם הקול הכי סקסי ששמעתי..
הכל איתה היה הכי- בחיים לא היה לי לילה כזה!
אני משתגע מזה ואני חייב לחזור להרגיש את ההרגשה הזאת.
מאז לא הלכתי לבית ספר…המורים כבר הבינו שאיזה מהנדס לא יצא ממני.. במזל הטוב שרת שיבוא להדליק את המחשב.. וגם זה רק עם פרוטקציות אז הם כבר מחליקים לי על זה שאני לא בא ולא יבוא אז הם פשוט שלחו לי את התעודה בדואר.
כל כך הרבה פעמים דמיינתי את היום…היום האחרון של י״ב.. שאני מסיים סוף סוף ללמוד ובאיחור קטנטן של שנה עף מהמקום המסריח הזה ומתחיל חיים של מלך ולא של קוקסינל שקם כל בוקר בשביל איזה זקנה מסכנה שגם ככה לא מצליחה להשתיק אף אחד.. דמיינתי שאני מקבל את התעודה ומיד אחרי הכינוס המעפן שיש אני עושה רודנו עם כל השכבה ומשם ממשיך לים ומשם לאיזה מסיבה טובה בטח.. לא היו תכניות מדויקות והיו כל מיני מחשבות של איך היום הזה יעבור…אבל מבין כולן לא הייתה לי המחשבה שני אשב כל היום בבית מעשן כמו מאפיונר רוסי ושותה כמו נהג משאית חושב על הסקס שהיה לי עם מישהי לפני שבוע. כן זאת בהחלט לא הייתה אחת המחשבות שלי אבל זה מה שקורה…קורל אמורה לחזור עוד מעט וללכת עם החברים שלה לחגוג ואני יושב בבית..משקיף על העיר-כולי חש תעצמי הרצל..וגומר את החבילה הראשונה שלי להיום
קול של דפיקות ואז מנוהל מסתובב קטעו את המחשבות שלי ומיהרתי להביט את הדלת וקורן נכנסה משם שהתעודה בידה והיא בדיוק סיימה שיחת טלפון..היא חייכה .. לפחות אחד מאיתנו מאושר
״חייימשליי קבל!!״ היא רצה אליי מאושרת ודחפה לי לפנים תעודה של מצטיינים או אנאערףף מה בחיים לא קיבלתי את זה גם ככה
״גאה בך קטנה שלי״ אמרתי בחיוך ונישקתי לראשה.. באמת הייתי מאוד גאה בה שהיא לא כמוני-היא לא מוותרת לעצמה והיא נלחמת ועובדת כמו חמור בשביל להוציא ציונים טובים ולהבטיח לעצמה חיים מסודרים.
״מה איתך ?״ היא שאלה וגררה עוד כיסא נוח כמו שהיה לי והתיישבה לידי ״ אתה בא לים ? שמעתי מארגנים הסעה״ היא אמרה ושמה יד על הרגל שלי
״לא לא ניראלי״ מלמלתי ולשפתי חבילה חדשה של סיגריות מוציא מתוכה עוד אחת
״טוב נימאס לי!״ היא צעקה ונעמדה ומבלי ששמתי לב היא חטפה לי את הסיגריה מהפה וחתכה אותה לשתיים
״למה גימדה זה יקר!!״ צעקתי אבל נשארתי מאופק
״אין לי מושג מה עובר עליך!״ היא אמרה בקול תקיף והתעלמה מהדברים שלי ״אבל לא משנה מה זה לא יכולה להשבית אותך ככה שתשב שבוע שלם על אותו כיסא, באותה הפוזה ותעשן כמו נרקומן״ היא צעקה
״עזבי אותי אני עצבני״ מלמלתי והסתכלתי על נקודה בנוף
״בטח עצבני! איך לא עם על הטבק שעישנת לעצמך פה?! השארת משהו בחנויות או שעישנת הכל ?!״ היא המשיכה בקול התקיף
״אביאל״ היא כופפה את הרגליים והכריע מולי ככה שתהיה בגובה שלי ואמרה בקול רגוע ״תצא תעשה סיבוב ותחזור..אתה לא יכול להמשיך ככה״ היא אמרה..חייימשלייי הילדה הזאת לפעמים אני מרגיש שהיא האחות הגדולה והאחראית ואני התינוק המגודל
״אם תעשה סיבוב מבטיחה אתה יכול לעשן כמה שאתה רוצה ואני לא אומר מילה..מבחינתי לשרוף לעצמך תריאות, יצא ממך עשן, תפליץ טבק ….אני לא אומרת כלום!״ היא הבטיחה בחיוך
היססתי מעט והבטתי בה שהסתכלה עלי במבט מעודד ואז קמתי
״סיבוב אחד״ אמרתי בקול דורש
״סיבוב אחד״ היא אישרה את הדברים שלי וחייכה חיוך ענקי
*
״ואז אני שר אלייך, בא אלייך, כל המילים השמחות…״ מלמלתי לעצמי בזמן אני עושה סיבוב בפארק, בועט באיזה אבן שמלווה אותי כבר מההתחלה של הבניין והולך עם הראש רכון למטה …איך נתתי לעצמי לאבד אותה ככה ??

~נקודת המבט של דני~

״אפשר להיכנס ?״ שמעתי קולה הנעים של אמא קורא מחוץ לדלת והיא דפקה בעדינות
״כן..״ מלמלתי בשקט
שמעתי את הדלת נפתחת ואז נסגרת ומהר מאוד מצאתי את אמא יושבת לידי על המיטה ומלטפת לי את הראש
״הבנתי שאת לא רוצה לדבר ואני לא הולכת לחפור לך ולהכריח אותך לספר לי אבל שתדעי שלהישאר כל היום במיטה אין שום פיתרון..תצאי תעשי סיבוב וכשתחזרי אם תרצי נדבר ואם לא אני אעזוב אותך מבטיחה!״ היא אמרה בחיוך ואני הנהנתי
״יופי מאמי.. לכי שטפי פנים ותשתי משהו ותצאי להתאוורר קצת״ היא אמרה ומיהרה לצאת מהחדר ולסגור אחריה את הדלת.
קמתי בצעדים מירושלמים מהמיטה והתקדמתי לכיוון האמבטיה שטפתי פנים וחזרתי חזרה לחדר. לבשתי שורט בהיר משופשף וגופיית תחרה בלבן וסנדלים חומות. התאפרתי קצת ושמתי תכשיטים וירדתי למטה.

*

המוח של היה טרוד בכל כך הרבה מחשבות שפשוט הפסקתי לשים לב לאן אני הולכת בכלל.. אמא צדקה.. לצאת מהבית היה באמת רעיון טוב.
התחלתי ללכת מתעסקת בסנדלים שלי, מביטה איך הן נעות עם כל צעד וצעד לי שפתאום הרגשתי מכה חזקה בראש "אחחחח" מיד פלטתי אנחת כאב וישרתי את המבט כדי לראות מי או מה המסכן שנתקעתי בו.
הסתכלתי עליו. על הפנים המשורטטות שלו, כל העיניים היפות שלהן שגורמות לי לטבוע בתוכן, על השפתיים הבשרניות ונעימות שלו כל כך, על השיער שלו שמסודר בצורה מושלמת. עבר כולה שבוע ולראות אותו פתאום גרים לי לכאב כזה בראש. תרתי משמע.
בשנייה שראיתי אותו פתאום הכל עלה לי… האונס, המסיבה, המכות ומה שהיה אחר כך בחדר שלו. "סליחה" מלמלתי כשהתעשתתי על עצמי ומיד אחר כך הסתובבתי פניה חדה לכיוון שממנו באתי והתחלתי ללכת בצעדים מהירים ופזיזים. בזמן שהראש שלי אומר לי להמשיך ללכת.. הלב שלי צועק עליו ומתפלל לאלוהים שהוא יקרא לי ונדבר.
(מומלץ מאוד לשמוע את זה ברקע!)

"דני!" שמעתי את הקריאה שלו ועצרתי במקום מגניבה חיוך קטן ומודה לאלוהים שהוא הקשיב לי ואז מיד חוזרת לפנים אדישות ומסתובבת אליו, רואה שהוא מתחיל להתקרב אלי והלב שלי דופק בכל צעד וצעד שלו ולאט לאט הפנים שלי מתחילות לקבל את הצבע שלהן בחזרה ואני מרגישה את הלב שלי מתמלא מחדש ואת המוח שלי מתרוקן מכל המחשבות שהטרידו אותי כל השבוע הזה.
מבלי לשים לב הוא כבר היה ממש מולי ויכולתי בכל שנייה פשוט לקפוץ עליו בנשיקה אבל שלטתי על עצמי, יודעת שבעוד כמה שניות הוא יאמר כבר את מה שאני מחכה לשמוע כבר כמעט שנה ושאז נחזור להתנשק כבר כמו סתם כל זוג נורמלי ולא כמו 'אקסים שנפרדו כי הוא בגד בה והיא עברה אונס והוא הציל אותה והם שכבו'
הוא התקדם אלי עוד צעד ועוד צעד ואני כבר הרגשתי את הפרפרים מתחילים להתעופף לי בבטן ואני כבר יכולה להרגיש את הטעם המתוק של השפתיים שלו על שלי. היינו במרחק אבל עדיין קרובים ואז הוא פצה את פיו "קחי" הוא הושיט את אגרופו אלי וכשסובב את היד ופתח את האצבעות ראיתי שם את השרשרת שלי "זה נפל לך עכשיו" הוא אמר בקול נקי וחסר רגשות. באותו הרגע התנפץ לי הלב לרסיסים.. כאילו מה חשבת לעצמך חתיכת מטומטמת ?! שאחרי כל מה שעבר עליכם הוא פשוט יקרא לך ותתנשקו ?! פה זה לא כמו באגדות! תפסיקי להכניס את עצמך לסרטים עלובים!
הייתי בשוק.. כבר יכולתי לראות איך אנחנו עומדים לצאת מפה משולבים יד ביד ועם חיוך ענקי על הפנים ובמקום זה כנראה שהוא בסך הכל רצה לתת לי שרשרת.
"ת-תודה" אמרתי בשקט שכמעט ולא היה אפשר לשמוע ולקחתי ממנו את השרשרת .. המגע הזה של השנייה בידיים שלו העביר בי צמרמורת נעימה כזאת… צמרמורת שאם לא היינו כאלו מתוסבכים יכולתי לחוש כל הזמן ועכשיו אני לא ארגיש בכלל.
הוא לא אמר מילה ופשוט הסתובב והלך משם כמו שאני עשיתי קודם. עמדתי שם מחזיקה את הדמעות בעיניים עם מבט שבור ועם שרשרת ביד מביטה בו הולך חזרה לאיפה שהיא. פשוט עמדתי שם ובמילים אחרות הבטתי איך אני נותנת לאהבה שלי ללכת ממני ולא לחזור אליי אף פעם. רציתי לבכות! לצעוק! לצרוח! למות! לברוח! לא רציתי להיות שם ולהרגיש את ההרגשה הזאת שיש לך משהו בידיים ואתה פשוט מאבד אותו ! הלב שלי רצה לצעוק אליו ולהגיד לו שיחזור אבל המוח שלי ממש לא אפשר לו את זה ומשהו בי פשוט עצר אותי
"אביאל!" צעקתי. כנראה שהמשהו הזה לא מספיק חזק מול האהבה שלי אליו. שיטט !! מה ניראליי ! ?
הוא הסתובב והביט בי מחכה שאמשיך משהו במבט שלו היה מוזר.. הוא נראה מתוסכל ועצוב אבל גם עם מעט עקבות של תקווה.
לא ידעתי מה לומר! פשוט קפאתי! ניסיתי להוציא מילים אבל הן נתקעו לי בגרון ופשוט לא הסכימו להישמע!
תתארו לכם את הסיטואציה. אחר צהרים ביום נעים ונחמד. פארק בעיר, השמים בדיוק בגוון המושלם.. גוון שקיעה אבל בהיר למדי.. עננים נעימים צובעים את השמיים, הצמחייה בגן פורחת, הרוח נעימה ומלטפת והגן ריק. חוץ משני נערים שעומדים כל אחד בצד אחר של הגן ומביטים אחד בשני מחכים לנס שיקרה. למשהו טוב שיקרה. למשהו שיקרה. וכרגע שום דבר לא קורה.
עמדנו דקה שלמה מסתכלים אחד על השני ולא קורה כלום.
אבל אני! אני סבלתי מספיק מאהבה! סבלתי כל כך הרבה ונפגעתי מזה שאני לא מרשה לעצמי להיפגע עוד פעם ! אני לא אתן לעצמי להיפגע עוד פעם!
במעשה אמיץ ביותר פשוט עשיתי צעד איטי וממש לא בטוח לכיוונו ואין לי שום מושג מה אני עושה ומה הולך להיות אחרי שאני אגיע אליו.. אבל פשוט הרגליים שלי התחילו ללכת אליו בצעדים איטיים מאוד מחכים שהוא יעשה משהו ואחרי כמה מטרים עמדתי והבטתי בו. חודרת אליו עמוק לעיניים מחכה ומתחננת כבר שהוא יעשה משהו.. חושבת כבר על כמה שהייתי מטומטמת ולא פשוט לקחתי את הרגליים שלי וברחתי משם כדי למנוע את כל המצב המביך הזה אבל אז באמצע כל הטירוף הזה הוא עשה עוד צעד אחד כמוני והביט בי. אני הרגשתי פתאום גל של אושר מציף אותי ופשוט לא יכולתי למנוע מהחיוך שלי להימרח לי על כל הפנים. הבטתי בו וסוף סוף לראשונה מאז שאני מכירה אותו ראיתי בעיניים שלו מבט מאוהב! שנינו הבטנו אחד בשני ואז שנינו פשוט פלטנו אנחה של עייפות … עייפות מכל המצב הזה.. עייפות מהשיגעון והטירוף וכל העליות והירידות שיש ביחסים הממש לא מוגדרים בנינו.
הוא עשה עוד צעד ועוד אחד ועוד אחד והתחיל להגביר את המהירות שלהם ואז אני פשוט לקחתי את הרגליים שלי והורתי על עצמי להתנתק מהכל ורצתי אליו מתקרבת אליו עוד ועוד ועוד ועוד והוא אלי עוד ועוד ועוד ועוד ואז כבר היינו במרחק של מטר שהיה נראה כמו סנטימטר עם כל המרחק הזה שהיה בנינו כל השבוע הזה.

(מי שרוצה יכולה לשים בקר **רצוי להתחיל ב 00:23-לא חובה!)

ואז בשני צעדים בודדים של כל אחד מאתנו צמצמנו את המרחק הזה למרחק אפס ובמהירות הידיים שלי הונחו בעדינות ואגרסיביות ביחד על החזה שלו .. היידיים שלו תפסו בפני ושפתינו הוטחו זו בזו. סוף סוף.
הנשיקה הזאת! היא היתה פשוט וואוו ! היא היתה כל כך עוצמתית והכילה כל כך הרבה רגשות שכל אחד מאתנו שמר, היא הכילה את כל העצב מהפרידות, את השמחה מהנשיקה, את הסבל ששנינו עברנו, את התקווה שלכל אחד מאתנו הייתה חבויה במקום קטן בלב, את האהבה שהייתה לנו אחד כלפי השני, את השנאה שלפעמים חשנו, את התשוקה אחד לשני, את הפחד ממה שיקרה, את תחושת ההקלה על מה שקורה, את הכעס אחד על השני, את הרחמים, את כמיהה, את המשיכה, את האהבה!
תתארו לכם את הסיטואציה. אחר צהרים ביום נעים ונחמד. פארק בעיר, השמים בדיוק בגוון המושלם.. גוון שקיעה אבל בהיר למדי.. עננים נעימים צובעים את השמיים, הצמחייה בגן פורחת, הרוח נעימה ומלטפת והגן ריק. חוץ משני נערים שעומדים ומתנשקים כבר יותר מדקה ארוכה, מחזיקים אחד בשני ולא מוכנים לעזוב. נשיקה קורת.
התנתקנו שנינו מחוסרי אוויר כמעט לגמרי לא מתנתקים מהמבט של השני לשנייה ופשוט שותקים ומחייכים חיוך ענקיי!
"אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט "אני אוהבת כל חלק וחלק בך, אני אוהבת את כל הדברים הטובים שבך וגם את אלו שפחות, אני אוהבת אותך בתקופות הטובות שלך וגם האלו לא, אני אוהבת אותך בכל שעה ביום, בכל יום בשבוע, ובכל יום בחודש, אני אוהבת את ההרגשה שאתה נותן לי שאני איתך, אני אוהבת את הצמרמורת הנעימה שעוברת לי בגוף שאתה נוגע בי, אני אוהבת שאני טובעת לך בעיניים, ואני אוהבת אותך! אני פשוט אוהבת אותך!" אמרתי ולאט לאט החיוך שלי ירד שהבנתי שלמעשה אני נחשפת פה לגמרי כמו ילדה קטנה.
"אני אוהב אותך! אני אוהב כל חלק וחלק בך, אני אוהב את הדברים הטובים שבך ואת אלו שפחות לא, כי אני פשוט לא מוצא" הוא אמר בשקט ואני פשוט התענגתי לשמוע את הדברים הנעימים האלו באוזן שלי כמו שיר יפה שמתנגן ברדיו .
"אני אוהב לראות אותך, אני אוהב את החיוך היפה והלבן שלך שגורם לי אוטומטית לחייך, אני אוהב את השיער שלך שמתנפנף ברוח בצורה יפה כל כך, אני אוהב את השפתיים שלך שהן הדבר הכי נעים שהרגשתי, אני אוהב את הריח שאת משאירה אחרייך תמיד ואני פשוט אוהב אותך!" הוא אמר כמוני בנימה רצינית
"ואני לא ממש יודע למה זה השתבש לנו באמצע!" הוא אמר וישרתי אליו את המבט "אבל אני רוצה שנתחיל דף חדש! בלי בגידות ואונסים ומשחקי אגו וקנאה!" הוא המשיך בטון המרגיע והקול שלו פשוט עשה לי תחושה כל כך נעימה!
"אני אוהב אותך! ואני רוצה להיות רק איתך!" הוא אמר בקול מתחנן
"אני אוהבת אותך! ואני רוצה להיות רק איתך!" אמרתי בחיוך שמאשר לו את התחושות שלו וגורמת גם לחיוך שלו לעלות על פניו ובאיטיות ובעדינות נקלענו שוב פעם לנשיקה נעימה וארוכה. השפתיים שלנו נעו בהרמוניה מושלמת והלבבות של שנינו פעמו כל כך חזק ששמעו אותם עד לצד השני של העיר.
ושוב פעם הנשיקה הזאת הוכיחה לי שאני צודק במאת האחוזים ושלמרות הכל.. חברים, ידידים, סטוצים וכל השטויות האלו.. שום דבר לא יכול להפריע לנו להיות ביחד. אני אוהבת אותו יותר מידי בשביל זה! אני אוהבת אותנו יותר מידי בשביל זה!
אני ואביאל נועדנו להיות ביחד ועם כמה שזה נשמה לעוס ושחוק אני לא רואה את עצמי ממשיכה בלעדיו. מתעוררת ליד מישהו אחר בבוקר, מרשיה את השפתיים של מישהו אחר, מסניפה את ריח של בושם שונה, או מצטמררת ממגע של אדם שהוא לא הוא.
כי אני ואביאל היינו ביחד! ואנחנו צריכים להיות ביחד!
ושום דבר לא יגרום לנו להיפרד!

התנתקנו מהנשיקה עייפים אך מרוצים ומבלי לומר יותר מידי התחלנו ללכת שלובים ידיים עם חיוך אל עבר השקיעה.
כל השנה הזאת הייתה סיפור אחד גדול בשבילי עם כל העליות והירידות אבל כנראה שגם לסיפור שלי יש סוף טוב כמו באגדות. ועכשיו אני מתחילה סיפור חדש עם אביאל. סיפור מהאגדות.