סיפורי ערסים-אביאל ודני :)~פרק 45

“את עוד אוהבת אותו ?” הוא שאל.
שתיקה.
____________________________________________________________________

"סבבה הבנתי" הוא אמר בקול מאוכזב והתחיל לשים את הנעליים שלו
"זה לא מה שאתה חושב" אמרתי בשקט והרמתי אליו מבט
"תפסיקי למרוח אותי כבר!" הוא צעק מה שגרם לי קצת לבהלה
"נו אני לא אוהבת אותו!" צעקתי . שיקרתי. אני כן. אבל אני אוהבת גם את מאור. אני חושבת
"פעם עוד האמנתי לך" הוא נעמד לי הדלת ופתח אותה קצת "היום כבר לא" הוא אמר לי בקול מזלזל ויצא משם וטרק את הדלת. ואז התחלתי לבכות.. למה זה מגיע ליי כלכך ????

~נקודת המבט של אביאל~

"אני מקווה אתם מבינים את חומרת המצב" המנהל אמר בקול עצבני .. ישבנו שלושתנו בחדר שלו .. מתן כמו פאפי הקשיב לו וישב יפה.. וליעם לידו היה חצי קלאץ' פה ואני בכלל הייתי במקום אחר.. ישבתי ליד ליעם מהצד השני הכי בסתלבט שליי.. שוכב על הכיסא שהידיים נשענות עליו ברשלנות וחושב בכלל על דני שליי.. פגעתי בה ??
"אני מקווה שלא חשבתם שתצאו בלי עונש" הוא אמר ושלח אלינו מבטים רצחניים.. טוב חופר הבנו שאתה עצבני יאללה שחרר מהפוזה של המאפיונר למה לא הולך לך ..שלחתי אליו מבט מזלזל שהוא היה עם הפנים אל מתן כשהוא לא ראה
"גם אתה מר סירי" הוא אמר לי בקול עצבני. כנראה שהוא כן ראה.. "זאת זכות בשבילך להיות כאן.. לא נראה שאתה מנצל אותה לטובה כל כך" הוא אמר .. מה זה זכות ?!? מה אני אגיד לכם… עם זכויות כאלה מי צריך חובות ?!?!
"טוב זרז תהליכים .. מה העונש שלנו ?!" שאלתי בעצבים .. אין לי כוח לריגשי הזה של המנהל המפגר הזה שמחפש כל היום על מי לכעוס
"תרגיע" ליעם לחש לי ושם עלי יד.. הוא יודע שאני שונא את החפירות האלה
עמוס גלגל עיניים וחזר להביט בשלושתנו
"דבר ראשון כולכם תלכו להתנצל בפני נבחרת הכדורסל על כך שהרסתם להם את האימון ואת המגרש" הוא אמר "ואחר כך תלכו כמובן להתנצל בפני דניאלה קמרון על מה שעשיתם" הוא הוסיף
"אני אלך" אמרתי ממש מהר ואז שלושתם הפנו את המבט שלהם אליי "כאילו.. אנ.. אני זה שעשיתי את זה אז כדאי שאני אלך להתנצל.. הם לא צריכים להיענש" אמרתי-גמגמתי
"טוב.." הוא מלמל "ובנוסף אתם תעזרו במהלך השבוע בהפסקות בקפיטריה.. תחלקו את זה בניכם לא כל כך אכפת לי איך" הוא אמר "ואם אני שומע עוד פעם אחת שמישהו מכם הסתבך או עשה מעשה קונדס כזה התוצאות יהיו מרות" הוא אמר בעצבים "במיוחד אתה מר זכות" הוא אמר ושלח אלי אצבע מאשימה..ייאלהה שילך לחפש תחברים שלו.. הומו מפגר.. הוא חזר להתעסק בדפים שהיו לו על השולחן ואנחנו נשארנו לשבת שם כמו סתומים ואז כשהוא טרח להרים את הראש אלינו הוא הסתכל עלינו במבט לא מבין "אתם עוד פה ?!" הוא שאל.. מתן ישר זינק מהמקום ומיהר לצאת לפני שהוא יתעצבן עוד יותר .. חחחח מילה ליבי הפכה אותו לכוסית. אני נעמדתי לאט והסתכלתי על המנהל במבט רצחני עוד שניה קפצתי עליו במכות נשבעע
"בוא בוא מספיק נזק גרמת" ליעם משך אותי מהיד ויצאנו משם..

~נקודת המבט של דני~

"כנסי" צעקתי כששמעתי תקתוק על הדלת של החדר.. היא נפתחה קצת וראיתי את ליבי מציצה פנימה עם הראש
"הבאתי גלידה" היא אמרה בחיוך מעודד ונופפה בגלידת בן אנד ג'ריס עוגיות שהיא הביאה… מלכההה !!!!
"יופי בואי" אמרתי והרמתי את השמיכה ופיניתי לה מקום לידי במיטה .. היא עלתה והתכרבלנו ביחד והתחלנו לאכול בשקט את הגלידה ולראות טלוויזיה
"את רוצה לספר לי מה קרה ?" היא שאלה בשקט ואני הזזתי את הראש לשלילה
"את רוצה שאני אקרא לירין ?" היא שאלה ואני שוב נענעתי את הראש לשלילה
"את רוצה-" היא באה לשאול וקטעתי אותו "אני רוצה רק שנשב שתינו ונשכח מהבעיות שלנו" אמרתי
"מה שאת רוצה" היא אמר וחיבקה אותי
*
"דניאלה יש לך אורח!" אמא צעקה לי מלמטה.. מי ??
"הזמנת את ירין ?" שאלתי את ליבי במבט שואל
"לא" היא אמרה והסתכלה עלי במבט שואל
"תגידי לו לעלות!" צעקתי לה בחזרה והסתכלתי על ליבי במבט שואל ולאחר כמה שניות שמענו דפיקות חלשות על הדלת
"כן.." אמרתי-שאלתי.. הדלת נפתחה וראיתי את הראש שאל אביל מציץ משם ???
מה הוא עושה פה ???
"אפשר להיכנס ?" הוא שאל באדישות "כ-כן" גימגמתי מעט.. לא הבנתי ממש למה הוא בא .. הסתכלתי על ליבי ראיתי שהיא באותו המצב כמוני רק מרגישה קצת לא נעים
"באתי לבקש סליחה על שהמים נשפכו עליך. זה לא היה מיועד לך" הוא אמר את זה כמו בדיקלום וכניס ידיים לכיסיים של הגינס.. כאילו מישהו אמר לו להגיד את זה והוא מקריא לי את זה מתוך חובה
"למה עשיתם את זה ??" שאלתי אותו.. אז אם היה לי איזשהו ספק קט או יותר נכון תקווה קטנה שזה לא הוא הם התנפצו
"אמרתי לך כבר שזה לא היה מיועד לך" הוא אמר
"לא התכוונתי לדלי" אמרתי "התכוונתי למה שעשיתם לנבחרת" הוספתי
"אהה זה כבר לא עניינך" הוא אמר בזילזול
"סליחה ??" שאלתי בזיעזוע .. מה ניראלו לחצוףף
"סולח. עכשיו תורך " הוא אמר באדישות וראיתי איך ליבי זזה באי-נעימות לידנו
"תזכיר לי על מה אני צריכה לסלוח לך ? על זה ששפכת עלי מים או על זה שאתה מצחצף אלי כאילו לא עשית לי כלום" אמרתי עם קצת עצבים.. טוב עם קצת הרבה.. פרקתי עליו את כל העצבים שהיו לי על מאור
"בטעות. על זה ששפכתי עליך מים בטעות" הוא תיקן אותי "ובעיקרון על הראשון.. רק תעשי את זה מהר כי אני צריך ללכת" הוא אמר וזירז אותי
"אז לך" אמרתי והצבעתי על הדלת
"מה ?" הוא שאל לא מבין
"לך ותעזוב אותי.. לא צריכה את הסליחה שלך ולא אותך.. צא לי מהחדר..מהבית.. מהחיים ! פשוט צא !" צעקתי עליו וראיתי שהוא קצת נרתע לאחור
"טוב כשתחזרי להיות נורמלית דברי איתי.. משוגעת" הוא מלמל ויצא מהחדר
"מה זה היה עכשיו ???" ליבי שאלה בזעזוע
"קלטת תחצוף?!" שאלתי בעצבים
"כן.. אבל חיימשלי גם את תקפת אותו יותר מידי " היא אמרה מהססת
"הוא זילזל בי אז עניתי לו באותו מטבע" אמרתי באדישות וזיפזפתי עם השלט בערוצים
"הוא בא לבקש סליחה ואת תקפת אותו" היא אמרה .. וקלטתי שהיא צודקת.. ושסתם יצאתי חרא ושאם עוד היה לי סיכוי קטן שניהיה ידידים הרסתי אותו
"אוףף אני שונאת שאת צודקת" נהמתי ויצאו לי כמה דמעות
"ששש… די די את רוצה שאני אשאר לישון כאן היום ?" היא חיבקה אותי ושאלה ואני הנהנתי..
אלוהיים מה עשיתי שזכיתי בכזאת חברה טובה ?!
*
"בוקר טוב לילדה הכי יפה בעולם" מתן בא וחיבק את ליבי מאחורה בזמן שהתקדמנו לכיוון בית הספר
"אחמ אחמ מה איתי ?" שאלתי בקול נעלב
"ולחברה המכוערת שלה" הוא אמר וחזר לנשק את ליבי נשיקות קטנות בפנים ובצוואר כשהיא מצחקקת
"ככה ??" שאלתי בפליאה
"אל תעלבי כפרה זה לא אישי פשוט כל מי שעומדת ליד ליבי מתכערת" הוא אמר וחיבק אותה מהצד
"חנפן" היא גיחכה ואז נישקה אותו
"בוקר טוב ליפות לדוב" ירין הצטרף אלינו ונתן לי נשיקה על הלחי וצחקנו
""אמא שלך דוב" מתן אמר לוט בתוקפנות
"דודה שלך"הוא החזיר לו
"זאת אותה אחת להזכירכם" אמרתי בצחקוק
"אהה נכון" הם אמרו ביחד .. חחחח דפקים
נכנסנו בשער של בית ספר והתחלנו להתקדם לכיוון הבניין של י"א

"טוב אני צריך ללכת לאולם ספורט" מתן אמר ואז נתן לליבי נשיקה "ביי חיימשלי" היא נפרדה ממנו ואנחנו אמרנו לו שלום והמשכנו לכיוון הבניין אבל דרך הדשא מאחורה "אפשר אותה שנייה ?" מאוקר שבא משום מקום נעמד מולנו ולא נתן לנו להמשיך
"ביי" "זזנו" ליבי וירין אמרו במהירות וברחו משם… יווואווו רציתי להרביץ להם !!!
"אפשר אותך שנייה ?" הוא שאל והרים לי את הראש עם האצבעות אחרי שהשפלתי אותו
"כ..כן" גימגמתי
"אני מצטער.. לא הייתי צריך לכעוס עלייך ככה" הוא אמר ואז אני התחלתי לבכות.. לא יודעת למה פשוט לא שלטתי בזה..
"ששש די די אל תבכי"הוא חיבק אותי חזק וליטף לי את השיער
"אני אוהבת אותך" מלמלתי בין הבכי
"שש.. אני יודע אני יודע.. גם אני אוהב אותך" הוא אמר לי והרגיע אותי בחיבוק שלו
כשהתנתקנו הוא תפס לי בפני והסתכל לי בעיניים "את סולחת לי ?" הוא שאל ואני הנהנתי ואז התנשקנו.. ועוד פעם.. אני חושבת על אביאל …

~נקודת המבט של אביאל~

"אויי אביאל!" סתיו קרסה לידי ושנינו שכבנו מתחת השמיכה מתנשפים… אז כן הייתי קצת עצבני אחרי הריב ההזוי ההוא עם דני אז הזמנתי את סתיו אלי
"לילה טוב מאמי" היא נתנה לי נשיקה על השפתיים ונשכבת על הצד על הגב אלי אני לא אמרתי כלום ונצמדתי אליה ונתתי לה נשיקה על הכתף.. עם סתיו זה לא אמיתי.. הכל הצגה.. עניין של כבוד, אגו, מוניטין איך שבאלכם.. אבל זה פשוט לא אמיתי ואני די בטוח שהיא יודעת את זה.. היא ידעה למה היא נכנסה… אבל עם דניי.. זה פשוט אחרת.. כשאני לידה אני מרגיש שאני בהיי.. שהיא מחייכת אני מחייך אוטומטית ואני פשוט לא מסוגל להישאר אגדיש אליה ולשכוח ממנה.. לא משנה כמה אני רוצה ומנסה
*
"טוב אני זז" אמרתי למי שהיה במחששה .. הברזתי מאנגלית
"מה לאן אתה הולך עוד מעט הפסקה" ליעם אמר אחרי שהסתכל באייפון שלו מה השעה
"תורנויות בקפיטריה" אמרתי ועשיתי פרצוף של ,'אין מה לעשות'
"אהה נכון אח שלי אני בהפסקה הבאה" הוא אמר ודפק את הראש בקיר בעדינות
"בהצלחה!": מתן אמר בחיוך
"מה אתה צוחק מה ?! גם לך יש " אמרתי בעצבים וירד לו החיוך ויצאתי משם לכיוון הקפיטריה
*
"אהלן יוסי" אמרתי ליוסי, המוכר בקפיטריה ונכנסתי מעבר לדלפק לבפנים
"מה קורה גבר" הוא אמר ונתנו אחד לשני כיף של גברים.. חחחח חולה עליוו
"תורנויות" אמרתי והוא גיחך
"למה אתה לא בשיעור ?" הוא שאל חישב משהו במחשבון שלו
"יוסיי בחייאת יוסי יש לנו שפה יפה כלכך למה אנחנו צריכים שפה של גויים עכשיו ?!" שאלתי ונשענתי על הדלפק
"תאמיין לי אתה משהו מיוחד" הוא חייך ואני והתיישבתי על הכיסא שליד הדלפק ושיחקתי באי
"טוב שומע ?" הוא אמר ואני הרמתי את המבט מהאייפון אליו "השליח של השתיה בחוץ.. אני יוצא לאיו רגע , אל תדאג יש עו דכמה דקות להפסקה אז את תסתדר פה לבד ניראלך ?" הוא שאל
"כן בטח" אמרתי לו
"סבבה תודה גבר" הוא אמר ויצא מהדלפק ומיד אחר כך מהמבנה של הקפיטריה "כנראה שנשארנו רק שנינו" אמרתי בקול רומנטי אל השקית במבה עם שוקולד שהיתה מולי.. אחח מהרגע שהגעתי אני חם עלייה
תפסתי אותה ופתחתי ומי הכנסתי כמה לפה… ממממ הטעם שלה מתפשט ועושה לי צמרמורת כזאת נעימה…
"חחח די תפסיק" שמעתי קול של בחורה במעומעם מבחוץ
"טוב סליחה. תביאי נשיקה" שמעתי גבר ואז שמעתי שקט ומיד אחרי כמה צעדים .. ההפסקה עוד לא התחילה אבל.. חזרתי להיות באיסטגרם ששמעתי צעדים מתקרבים
"היי" שמעתי קול והרמתי את הראש.. ראיתי את מאור עומד שם ודני אוחזת ביד שלו והם שניהם מחייכים כאילו חוו התקף צחוק עכשיו.. כמובן שבשנייה שהם ראו אותי לשניהם נמחק החיוך מהפנים ומאור נהיה אדום כמו הכדור כדורסל המכוער שלו חחחחחח
"מה ? חתימה ?!" שאלתי בהתגרות כשראיתי שהוא בוחן אותי בעצבים
"לא.. אבל האמת שטוסט לא יזיק" הוא ענה בחיוך מתגרה .. מנצל את זה שאני אמור לשרת אותו כרגע
הסתכלתי עליו במבט רצחני ואז הלכתי לעמדה של הטוסטים תוך כדי שאני בוחן כל תנועה ותנועה של דני … כמה היא יפה !!
"עם מה ?" שאלתי בזלזול
"טונה, בצל ופטריות" הוא אמר.. איחח מסכנה דני צריכה אחר כך להתנשק איתו אחרי כל החירייה שהוא אוכל.. טפווו מגעיל
"הרבה חריף אמרת ?"מלמלתי בשקט מבלי שישמע
"אהה ?" הוא שאל
"לא כלום" עניתי בשקט והתחלתי לשים לו את מה שהוא ביקש עם התוספת הקטנה שלי ;)
*
"קח" אמרתי לו והושטתי לו את הטוסט שהיה מוכן אחרי חמש דקות ובקבוק מים קטן
"רצית מים ?" דני שאלה והסתכלה עליו
"יוסי הוסיף את זה למי שקונה טוסט" אמרתי והסתכלתי לה בעיניים היא בלעה את הרוק והנהנה
"15 שקל" אמרתי.. אז מה אם העלתי את זה באיזה שנקל .. לא מת העולם.. הטחון הזה יכול לקנות את כל הקפיטריה אז מה זה בשבילו שנקל
הוא הביא לי את הכסף ולקח באגרסיביות את הטוסט ממני ופשוט לא אמר כלום והתקדם לכיוון היציאה מהקפיטריה.. אמא שלו בגבס
"אומרים תודה!" צעקתי לו בעצבים והוא לא הסתובב ופשוט הרים יד באוויר ועשה לי זין.. דני כתגובה ישר הורידה לו את היד.. אל תדאגי יפה שליי את שלו הוא עוד יקבל…