סיפורי ערסים ;) אמה ודין D:

"את באמת חושבת שהוא יאמין לי?" שאלתי את דנה.
"ברור שהוא יאמין לך! העיניים היפות שלך לא משקרות" היא אמרה ולקחה עוד שכטה מהסיגריה. דנה היא פרחה מקצועית, אבל היא חברה טובה אפילו יותר.
"הוא לא יאמין לי"
"הוא לא יאמין לך כמו שאני בתולה" היא אמרה, הילדה הזאת שרוטה.
"את בתולה?!"
"היית מתה"
"יאללה, הולכים לישון. מחר בבוקר את מדברת איתו והכל יחזור לרגיל, הוא אוהב אותך אמה"
"טוב שקרנית. לילה טוב, אם נשרוד אותו למרות הנחירות שלך"
"היי! אני לא נוחרת!"
"מה שתגידי…" מלמלתי ועצמתי את העיניים. אם לא הייתי נרדמת עכשיו היא הייתה ממשיכה.

קמתי בבוקר, שחררתי איזה פיהוק וקמתי מהמיטה. דנה לא הייתה בחדר, מוזר. צחצחתי שיניים, התקלחתי מקלחת קצרה ולבשתי בגדים לבית ספר; ג'ינס קרעים פשוט, חולצת ביה"ס לבנה וגדולה שלקחתי מאח שלי ונעליי סניקרס בצבע שחור. אני לא אוהבת להתלבש יותר מידי כמו דנה. שמתי קצת בושם, את השיער פיזרתי בפראות כי לא היה לי כוח לסדר אותו, וירדתי למטה במהירות, במטבח דנה עמדה והכינה סלט קטן לי ולה. היא הייתה לבושה בפיג'מה, היא לא קולטת שיש רק עוד חצי שעה לבית ספר?!
"דנה, מה לעזאזל את עושה?! אנחנו נאחר לבית ספר! למה את לא לבושה?!" צעקתי עלייה. היא גיחכה והסתכלה עליי
"את ילדה טובה מידי, אמה"
"מה זאת אומרת?! אני לא ילדה טובה, אני פשוט רוצה להצליח בחיים!"
"כן, את ילדה טובה מידי, את צריכה ללמוד להשתחרר"
"אוף אני שונאת שאת עושה את זה. את לא רוצה להצליח?"
"ת'אמת, לא" היא צחקה. הדנה הזאת פשוט לא מבינה כלום.
נאנחתי והתיישבתי, היא הגישה לי סלט והתיישבה לידי עם הסלט שלה. אכלתי מהר כי רציתי ללכת, אבל דנה לא אפשרה לי לעשות את זה. היא אכלה באדישות, לאט, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. היא אדישה ברמות, וזה מתחיל לעצבן. לפעמים זה טוב, אבל לא הפעם.
סיימתי את הסלט והסתכלתי על דנה. עברו חמש דקות, ואז היא לקחה את הביס האחרון.
"תודה לאל" נאנחתי אנחת הקלה.
היא לא ענתה לי ורצה למעלה, סוף סוף היא נזכרה להתלבש. נשארו עוד 20 דקות, ולדנה לוקחת שעה להתארגן. הלך עליי סופית. התייאשתי וראיתי בובספוג.
אחרי ארבעים דקות שמעתי מהמדרגות קול של עקבים. דנה ירדה למטה, היא נראתה כאילו היא הולכת למועדון לילה. היא לבשה חצאית מיני קטנה, ראו לה את התחתונים. היא לבשה גופייה לבנה עם גב פתוח והשיער שלה היה חלק ורך כמו מים. היא הייתה נראית כמו זונה, אבל היא הייתה יפהפיה. לפעמים אני תוהה איך נעשיתי חברה שלה בכלל.

הגענו לבית ספר וטיפסנו על הגדר, אני לא רגילה לאחר. הסתכלתי בשעון, יש עוד 10 דקות לסוף השיעור השני ותחילת ההפסקה. אין טעם ללכת לשם עכשיו, איזה באסה. כל הציון שלי הלך על בטוח.
עברו 10 דקות והצלצול נשמע. רצתי לכיתה יחד עם דנה, קיווינו שלא נפגוש בדרך את המורה.
נכנסנו לכיתה…
"אז העבודה היא ליום ראשון הבא" סיכמה המורה והסתכלה עלינו.
"הגיע הזמן באמת שתגיעו. ציפיתי ממך, גברת אלהרר, אך ממך, אמה, לא ציפיתי" השפלתי את המבט למטה, איך הגעתי למצב הזה בכלל? שכולם מסתכלים עליי ככה.
"אני מצטערת גברתי" אמרתי והלכתי למקום שלי.
"ואני לא מצטערת בכלל" עקצה אותה דנה ועשתה לה סימן של זין עם האצבע. סתומה. המורה יצאה משם בעצבים.
"מתאים לך אדום!" דנה צעקה אחרי שהיא יצאה. כל הכיתה התחילה לצחוק, רק לא אני.
הוצאתי את הסנדוויץ' והתחלתי לחשוב אני אגיד לרוי. ואז הוא התקרב אליי.
"את צריכה להתבייש…" הוא מלמל. לא יכלתי יותר. תפסתי את היד שלו וגררתי אותו החוצה.
"אני מצטערת… רוי לא התכוונתי"
"אז למה כן התכוונת?!"
"לא יודעת… נו רוי, אני לא יודעת מה עובר עליי. בכלל לא התכוונתי לנשק את דין, סליחה"
"סליחה?! את קולטת מה את אומרת?! את יודעת שהרסת לי את החיים?! אני אהבתי אותך, ואת שיחקת לי בלב בלי בושה! ולא רק זה, גם לקחת את החבר הכי טוב שלי! טפו" הוא ירק הצידה והלך משם. רצתי לשירותים ונעלתי את עצמי באיזשהו תא, התחלתי לבכות.
נקודת מבט דנה:
"איזה פוסטמה!" צחקתי עם אביגיל. אני חולה על הילדה הזאת. רוי התקרב אלינו.
"יהיה אכפת לך אם אני אגנוב אותה לשנייה?" הוא חייך אל אביגיל. היא חייכה אליי חיוך שובב ולחשה לי 'גוד לאק'. גם כן זאתי, זה כל מה שהיא יודעת באנגלית.
התקדמתי עם רוי, הוא לקח אותי ל'פינה'. הפינה זה מקום שרק החברה שלנו יודעים עליה. אמה לא יודעת עליה, ועדיף שזה יישאר ככה. היא ילדת שמנת, זה יהרוס לנו את כל התדמית. אפשר לנצל את הפינה לדיבורים פרטיים, או ל… אתם יודעים למה אני מתכוונת.
"עשית מה שביקשתי?" שאלתי אותו.
"כן, אנחנו בדרך להעיף את הילדת שמנת הזאת. דין עשה אחלה עבודה" הוא אמר וגיחך.
"דין יצא ענק. הילדה הזאת מעצבנת אותי, בא לי לחנוק אותה. היא חושבת שפתאום אחרי מה שהיא עשתה לי אני אשכח לה הכל ואהיה חברה שלה. מתי זה נגמר?!"
"בקרוב מאוד, המכה האחרונה מתקרבת" הוא צחק ונישק אותי בשפתיים. הוא תפס לי בישבן וזרק אותי על המזרון הישן.
-כעבור 30 דקות-
סגרתי את החזייה ושמתי את הגופייה. חייכתי אליו וליטפתי אותו בפנים.
"יאללה, את מוזמנת ללכת" הוא צחק.
"מה ללכת?"
"ללכת, עופי. מיצינו" הוא אמר לי. הלכתי משם בעצבים, דביל.