~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 29~

-בוקר-
התעוררתי ב7 ליום חדש.יום רביעי.
התחלתי להתארגן.
לבשתי טייץ' שחור לבן של אדידס וחולצת בית ספר לבנה.
נעלתי את הנעלי ספורט של נייק שלי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.
התזתי מעט מהבושם האהוב עליי,התאפרתי וירדתי לאכול.
"הסעה לבצפר?שלחי כתובת"שלח לי אדם בזמן שאכלתי.
"סביון 26 חמש דקות אני למטה"כתבתי לו ולגמתי מהאספרסו.

לאחר כמה דקות שמעתי קול מכונית חונה והבנתי שזה אדם.
"בוקר טוב"נכנסתי לרכב וחיבקתי אותו.
"בוקר טוב"ענה בחיוך.
"אז מה עם חבר שלך?"שאל שנעצרנו ברמזור אדום.
"אוף הוא נסע לניו יורק.יא הוא שלח לי הודעה"עניתי ופתחתי את האייפון.
"יפהשלי עכשיו 2 אצלנו אני אוהב אותך לילה טוב"היה כתוב וחייכתי חיוך די מטופש.
"וואו,יש את החיוך שלך ביותר מטופש?"שאל אדם וגיכח.
"חחח שתוק נו"נתתי לו מכה קטנה ביד.
"יאללה יורדים"אמר וירדנו מהרכב.
"הייי לירונהה"קפצה שיר מאחורינו שנכנסנו מהשער.
"וזאת שיר"אמרתי והיא עשתה פרצוף כלא מבינה.
"אני אדם"אמר וחייך אליה.
"אהה זה ההוא מהזה"ניסתה ללחוש לי בקול.
"ההוא מהזה?"שאל.
"וואי שתקו שניכם.יאללה הלכנו שיר"אמרתי.
"אתן לא באות?"שאל והצביע על הביניין שלנו.
"אממ יש לנו ספורט"הצבעתי על הבגדים שלנו.
"סבבה אז דברי איתי בהפסקה"אמר והלך.
"וואו חמודד"אמרה שיר שהתקדמנו לאולם.
"שתקי יש לך חבר.ההוא מהזה,איזה פאדחנית הוצאת אותי"אמרתי וגילגלתי עיניים.
"יאללה בואי אהבלה"אמרתי לה למשמע הצלצול.

"וואו חם ליי"אמרתי שהלכנו למלתחות של האולם להחליף בגדים.
"היא והכדורעף שלה שתהיה בריאה"אמרה שיר וחיזקה את האודם שלה.
"כדורעף עוד סבבה לאומת הריצה שעשינו שבוע שעבר"אמרתי ויצאתי מהתא.
החלפתי לחולצה בצבע שחור.
נעלתי את האולסטאר הנמוכות שלי,והמשכתי לסדר את עצמי.
"יאללה סיימנו?יש מתמטיקה"אמרה שיר.
הכנסתי את הדאודורנט לתיק ויצאנו לכיתה.

"אני במחששה עם ילד מהכיתה שלי תבואי"שלח לי אדם בהפסקה.
"אני בקפיטריה אבוא אחר כך"שלחתי לו בחזרה.
ישבתי בקפיטריה עם שיר ורותם.
אז רותם התרחקה קצת ועכשיו היא ואלירן ניפרדו אז חזרנו שוב להיות איתה.
"את לא מתגעגעת אליו?"שאלה אותה שיר.
"לא יודעת.אולי אנחנו צריכים את ההפסקה/פרידה הזאת"אמרה ושיחקה עם הקש של האספרסו שלה.
"אני חושבת שזה דפוק שניפרדתם.הייתם חמודים יחד"אמרתי לפתע.
"אני לא מסוגלת יותר.הוא מתנהג כאילו הוא אוהב אותי,ואז מתנהג כמו חרא ומנשק בנות מה אני אמורה להבין?"אמרה בתיסכול.
לרגע הרגשתי כאילו זאת אני שמדברת.
רותם דיברה מהלב,וזה מה שתמיד קורה לי בלב.
שון עשה לי אותו דבר.
אבל עכשיו אני עם עומר,ואני אוהבת אותו.
"בואו נלך למחששה די כבר עם אלירן הזה אוף איתו"אמרה רותם.
לקחנו את התיקים ויצאנו מהקפיטריה.

"היי לירון"אמר אדם שראה אותי.
הוא קם לחבק אותי.
"את מכירה אותו?"שאל סער.
אדם חייך והוציא סיגריה.
"הכרנו בסופש הקודם.היינו ביחד במלון ונסענו גם למסיבה שהייתה שם"אמר אדם.
"תנדור נדר הייתם שם"אמר סער .
"כן אחי מילה היה בן זונה"אמר אדם.
"אמרו לי היה חזקק באלוהים"אמר סער והתלהב.
"יאללה מי ישמע כולה מסיבה מפגרת"אמרתי.
שון שוב לא הגיע היום.
"היינו פההה"אמרנו אני שיר ורותם והלכנו משם.
*
-צהריים-
חזרתי הביתה לפני כמה שעות והייתי באמצע לאכול.
לפתע סער צילצל אליי.
"היי לירון..אני בבית קברות..היום זה 5 לפטירה של אחותו הקטנה של שון..הוא יושב כאן בדיכאון עמוק ובקושי מדבר..תבואי לכאן הוא צריך אותך"
יש לשון אחות קטנה?
זאת אומרת הייתה לו?
החלטתי לנסוע לשם.
למרות שבטח טליה השרמוטה שלו תהיה שם,למרות שאני כועסת עליו.
התארגנתי מהר ותפסתי מונית לבית קברות.

שילמתי למונית וירדתי בכניסה.
נכנסתי ושקט סרר שם.
ראיתי קבוצה של אנשים ובינהם את סער ועוד שני חברים שלו.
בין האנשים זיהיתי את אמא שלו ואת הבן דוד שלו שהתערב עליי.
"היי סער"אמרתי ונגעתי בכתפו.
"תודה שבאת.הוא יושב בחוץ"אמר.
יצאתי משם וחיפשתי אותו בעיניים.
התיישבתי לצידו.
ראשו היה מושפל.
הוא הרים את ראשו והביט בי.
עינייו היו אדומות,אבל היו יבשות מדמעות.
הוא אף פעם לא בכה.
"אתה רוצה לספר לי עליה?"שאלתי לאחר שתיקה ארוכה.
הוא נאנח והתחיל לדבר.
"הייתי בן 13 אני חושב,היא הייתה בת 11.אבא שלי היה סתם סטוץ של אמא שלי והיא נולדה מהבעל שהיה לאמא שלי לפני 10 שנים גם ממנו היא ניפרדה והיינו רק שלושתינו.קראו לה שירה.
שירה הייתה אוהבת לרקוד,היא רקדה יפה.היא הייתה בחוג ואני הייתי לוקח אותה ומחזיר אותה.
סיימנו את השיעור ובאנו לחצות את הכביש ואיזה בת זונה דרסה אותנו.
אני הייתי פצוע בינוני והיא קשה.לאחר כמה ימים היא לא עמדה בניתוח ומתה"סיפר ועינייו האדימו.
שתקתי.הדמעות עמדו לצאת מעצמם.
הוא הרים את ראשו וראה שניגבתי דמעה קטנה.
חיבקתי אותו.
הרגשתי את הדמעות שלו מטפטפות ומרטיבות את חולצתי.
לא הערתי לו,הוא היה מתעצבן,שון לא טיפוס שבוכה וחושף רגשות.
"אני מצטערת"פלטתי לאחר דקה של שקט.
"אני זה שמצטער.הייתי מגעיל,שחצן,ומטומטם"אמר.
וואו.זה מפתיע.
הפעם הוא זה שחיבק אותי.
"האמהאמ"שמענו קול מאחור.
"אני מפריעה?כדאי שאני אלך?כי מצאת מחליפה"זאת הייתה טליה.
"לא קורה ביננו כלום תרגעי"אמרתי.
"חמודה את זאת שצריכה להירגע חתיכת מטומטמת"אמרה והתקדמה לכיוונינו.
"טליה את יכולה להיכנס?לכי תהיי עם אביאל או משהו"התערב שון.
"שהיא תהיה עם אביאל.שון,אני חברה שלך היא סתם עוד אקסית שלך"אמרה ונעצה בי מבט מזלזל.
"אוקיי אני מבינה שהמונח היגיון לא עובד אצלך.את צריכה טיפול חמודה"אמרתי וקמתי.
היא רצה לשבת לידו ותפסה את ידו.
"בהצלחה שון"אמרתי והלכתי.
"נו למה אבל למה כוסעמק"הוא קם ועזב אותה.
"חכי רגע"תפס את ידי.
"שון הכל בסדר ביננו.בהצלחה לכם"אמרתי והבטתי בי.
לפתע צילצל הפלאפון שלי.
"מי זה? "שאל שון שעניתי.
"אהובשלי…איך שם?…וואו כיף לך…אני יצאתי להליכה…ביי אני אוהבת אותך נדבר"
"למי את משקרת שם?"שאל שהתקדמנו.
"זה עומר.הוא בניו יורק"אמרתי והבטתי באדמה בה פסענו.
"הא"אמר בשקט.
"יאללה בוא נראלי שהתחילו"אמרתי ומשכתי אותו.

"לילה טוב חמודה"אמרה אמא של שון.
"לילה טוב"קראתי לעברה בחיוך.
הם הקפיצו אותי הביתה לאחר האזכרה.
היה קצת עצוב ושון בכה שוב שחזרנו,אבל העיקר שהשלמנו עכשיו!
חששתי קצת לספר לעומר.. אבל אספר לו מחר.
עליתי הביתה ונירדמתי בדקות!
חשבתי הרבה על מה שקרה היום.. ומקווה שהטוב הזה ימשיך.