~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 24~

חלף שבוע,שבוע מאז הפרידה שלי ושל עומר.
שבוע מאז המסיבה.
שבוע מאז הנשיקה.
שבוע שעומר לא מתייחס אליי,לא מסתכל לכיוון שלי.
את שון לא ראיתי מהיום שהיה בכיתה שלי.
החלטתי ללכת לבית של עומר,מה יש לי להפסיד?
לבשתי טייץ' שחור וחולצת בטן רחבה כזאת.
נעלתי את האולסטאר הלבנות שלי,התאפרתי מעט ויצאתי.

דפיקה ראשונה-לא עונים.
דפיקה שניה-לא עונים.
דפיקה שלישית-לא עונים.
הסתובבתי ללכת.
"רגע"נשמע מעבר לדלת בקול מעורב צחוק.
הוא פתח את הדלת,והיה נראה מאושר עד שאט אט החיוך ירד.
הוא היה בלי חולצה וטרנינג של אדידס.
הריח שלו היה מעורבב בריח של אישה.
הקוביות שלו נראו לעין,וכל כך התגעגעתי אליו.
"עומר,אני מצטערת"פלטתי בשקט.
"אין לך מה להצטער"אמר והבעת פניו השתנתה.
"מה?"שאלתי כלא מבינה.
"אין לך מה להצטער.את אוהבת אותו ולא אכפת לי.בהצלחה לכם"אמר באדישות שלא מתאימה לו ובא לסגור את הדלת.
"עומר מה עובר עלייך"שאלתי ועצרתי את הדלת.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך!אני לא יכולה לאהוב אותו,אחרי מה שהוא עשה לי.אתה אמור להבין את זה!זאת הייתה טעות שלא תחזור כי אני רוצה רק אותך"אמרתי ודחפתי אותו פנימה.
הוא עמד ושתק.
"עומר הכל בסדר?"שנינו הבטנו לצד ומה שראיתי שבר אותי.
"תגיד לי שזה לא מה שאני חושבת"אמרתי ועדיין הבטתי בילדה שעמדה שם.
היא עמדה לבושה בחולצה של עומר,חולצה שלו שאני הכי אהבתי.
היא לא אחרת ממור,שהייתה גם עם שון אחרי שניפרדנו.
פשוט לא הייתי מסוגלת לזוז.
"אתה בוגד בי?"הבטתי בו ופלטתי ביובש.
"בגידה?אתם ניפרדתם חמודה"אמרה והתקרבה אליי.
הסתובבתי והתחלתי ללכת באיטיות לכיוון הדלת.
דמעה ראשונה כבר בדרך.
"לירון"צעק והסתובבתי אליו.
באותו רגע הרגשתי אבודה,רציתי כל כך לצאת על שניהם אך כבר לא היו לי הכוחות לזה.
"שכחת כאן חולצה לפני שבועיים"אמר והגיש לי שקית עם החולצה שהכי אהבתי.
לקחתי אותה והתקדמתי מהר.
לפתע הסתובבתי,העפתי עליו את החולצה וצעקתי "אתה בן זונה!אני באה להתנצל כי אתה חשוב לייי.ואתה אחרי שבוע כבר עובר לזונה!אתה לא בנאדם אתה זבל.ואני שונאת אותך"הייתי כבר עם דמעות.
יצאתי משם וטרקתי את הדלת בסערה.

התיישבתי בפארק ובכיתי.
במשך שעה ישבתי שם לבד ובכיתי.
הערב ירד ולא היה אכפת לי.
רציתי רק לקבור את עצמי.
למה הכל תמיד קורה לי?למה אני תמיד נידפקת.
הכל נהרס לי,שון הלך ממני,עומר הלך ממני.

"שוב התינוקת בוכה"נשמע קול מולי.
קול גברי וחזק.
קול של שיכור.
קולו של שון.
הרמתי את ראשי חסרת כוחות לענות לו.
כבר אין לי כוח לזה.
החזרתי את הראש לריצפה.
הוא התיישב לידי ושתק.
לאחר כמה דקות של שקט הוא החל ללטף את שיערי.
הבטתי בו,בעינייו.
הדמעות שוב עמדו לפרוץ.
הוא חיבק אותי חיבוק אוהב וחם.
פשוט התחלתי לבכות עליו.
בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן.
לא יודעת בגלל מי.
אולי כי הרגע גיליתי שחבר-אקס שלי בגד בי עם הילדה שאני הכי שונאת,אולי כי האקס שלי שאני כל כך אוהבת,נמצא עם עוד 90 בנות אחרות.

"מה קרה"שאל לאחר כמה דקות.
"עומר בוגד בי עם מור"אמרתי בשקט כשראשי עדיין מושפל.
"אבל ניפרדתם"אמר.
"באתי אליו וראיתי אותם"אמרתי והפנתי את גופי אליו.
"אני מצטער"אמר והשפלתי שוב את מבטי.
הוא הרים את ראשי עם האצבע שלו ונישק אותי.

"תפסיק שון"קטעתי את הנשיקה שלנו.
לא יודעת מה עבר עליי.
רציתי את זה אבל לא יכלותי.
"את פשוט.."אמר "אחח"נאנח והלך משם.
קמתי והתחלתי להתקדם הביתה.
הלכתי ובכיתי שוב.
הפעם בגלל שניהם,למה הרסתי את הרגע היפה הזה?

"היי אמא"אמרתי ונכנסתי.
"היי בובי"אמרה ונישקה אותי.
עליתי לחדר ושמעתי קצת שירים ונרגעתי מהכל.
"אני יכולה להיכנס?"דפקה על דלת חדרי ונכנסה.
"מה קרה"שאלתי ועצרתי את השירים.
"תקשיבי יש לנו השתלמות באילת באחד המלונות ואנחנו נוסעים לחמישי שישי ושבת וחשבנו שתצטרפי אלינו.מה את אומרת?"שאלה בחיוך.
"את רצינית?ברורר"קפצתי עליה בחיבוק וצחקתי.
"ידעתי שתאהבי.תארזי כי יוצאים מחר בבוקר"אמרה ויצאה מחדרי.
כל כך שמחתי.
סופסוף לצאת ולהתנקות מהכל.
אני הולכת להנות כמו שלא נהנתי הרבה זמן ולשכוח מכל הבלגן,רק לכמה ימים.

"לירוני קומי מאמי"קראה אימי וקמתי להתארגן.
נכנסתי להתקלח זריז ויצאתי להתלבש.
לבשתי שורט של ארה"ב,גופיה שחורה ווסט ג'ינס.
התאפרתי בקטנה,שמתי כפכפים,לקחתי את המזוודה וירדתי לסלון.

"קריאה אחרונה לנוסעי אילת שער 4…"נשמע והתקדמנו למטוס שלנו.
קבלתי ליד חלון יאי!
שמתי את הפלייליסט האהוב עליי באוזניות ועצמתי עייניים מחכה לחוויה שמצפה לי.