~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 2~
"זה עומד להיות לילה ארוךךך"אמרנו ונכנסנו..
-כעבור שלוש שעות-
רקדנו מלא והתעייפנו וישבנו על הספות.
"אני יוצאת לעשות סיבוב בחוץ אתן באות?צעקתי להן,אבל הן שמעו כלחישה.
"לא אנחנו נלך לרקוד דברי איתנו שתחזרי"דניאל אמרה ואני יצאתי.
יצאתי החוצה והתיישבתי על אחד הספסלים.
הוצאתי סיגריה וחיפשתי מצית.
פאק השארתי אותה בבית.
לפתע מישהו התקרב אליי וכבר ראו שהוא שיכור.
"רוצה אש?"שאל וצחקק.
הוא הוציא מצית מהכיס ובא לתת לי אותה.
באתי לקחת והוא הרחיק אותה ממני .
"את קטנה מה את מעשנת"אמר וצחק
"מה אכפת לך תביא תביא אש"אמרתי בתקיפות
"בתנאי אחד"אמר
"נו מה אתה עושה צחוק"אמרתי וקמתי והוא תפס בידי.
"אני נותן לך מצת ואת נותנת לי משהו בתמורה "אמר ודפק מבט חרמן וצחק.
הבנתי למה הוא מתכוון.
ניסיתי לשחרר את אחיזתו אבל הוא יותר חזק ממני.
"לא יעזור לך אני לוקח את 'התמורה'גם אם לא תרצי"אמר וצחק.
נלחצתי אני לא אגיד שלא.
"תעזוב אותי משוגע,תעזוב אותייייי"צרחתי שהוא משך אותי לאיזה סמטה קרובה.
בכיתי,והוא המשיך למשוך אותי.
פחדתי,פחדתי שהוא יעשה לי משהו.
פחדתי על הבתולים שלי.
ניסיתי להאבק והוא רק צחק ואמר "אל תדאגי את תהני"
הרגשתי אבודה.
הוא התחיל לנשק אותי בצוואר ובפה ניסיתי להתנגד אבל לא הצלחתי.
ניסיתי לצעוק עד שהוא סטר ללחי.
המשכתי לבכות והוא צעק "נוכל לעשות את זה בדרך הטובה שנינו נהנה ואז תלכי, או שאת תתנגדי אני ארביץ לך ואף אחד לא יהנה"הוא היה עם מבט מאיים ואני רק פחדתי ובכיתי.
הוא פתח את החגורה שלי והשליך אותה לאחר מכן פתח את רוכסן שימלתי וקפאתי.
קפאתי למגע שלי ניסיתי להתנגד בכוחותיי האחרונים אך לשווא.
לאט לאט הוריד את מכנסיו ומכאן?
מכאן הכל נהיה יותר גרוע.
-נקודת המבט של דניאל-
אני וליה רקדנו וכבר עבר שעה וחצי מאז שלירון יצאה.
בטח תפסה איזה מישהו והם ביחד התוקפת הזאת.
"יאללה מיצינו פה?"ליה לחשה לי
"חכי נמצא את לירון"אמרתי לה ויצאנו החוצה.
"היא לא זמינה"אמרתי לליה בדאגה.
אנחנו מחפשות אותה בפנים ובחוץ כבר עשרים דקות.
"טוב בטח היא כבר חזרה בואי נחזור"ליה אמרה והנהנתי להסכמה.
-נקודת המבט של לירון-
הוא סיים את 'עבודתו' וברח.
השאיר אותי לבד,זרוקה,מלוכלכת,בוכה וכאובה.
והנה מישהו שלא הכרתי, משהו זר לקח ממני את הבתולים שלי.
תמיד דימיינתי שזה יהיה מישהו שאני אוהב.
הרגשתי מגעילה,הרגשתי זולה,הרגשתי שנואה.
התחלתי ללבוש את בגדי באיטיות כשערי מבולגן ןהאיפור מרוח על כל פני והתחלתי להתקדם למוניות.
ניסיתי לסדר את עצמי שלא יחשדו ועליתי על מונית.
הגעתי הביתה והוריי ישנו.
נכנסתי למקלחת מנסה לשטוף את עצמי אחרי כל מה שעבר עליי.
נכנסתי למיטה ובכיתי,בכיתי את החיים שלי .
לא הפסקתי לבכות.
"מתוקה? " שמעתי את קולה של אמא הנכנסת לחדרי.
"מה קרה"שאלה בפנים מבוהלות כשראתה שאני מוכה ורועדת.
היא התקרבה לחבק אותי אבל נירתעתי.
קפצתי לצידו השני של החדר ישבתי ובכיתי.
"לירוני שלי מה קרה? מישהו פגע בך? מה קרה במסיבה?"היא התיישבה לצידי ושאלה בפנים מודאגות.
"יצאתי החוצה.. הבנות היו בפנים..הוא משך אותי לסמטה ו.."ניסיתי לספר ושוב יצא גל דמעות.
"ומה?הוא?"היא שאלה ואז קמה במהירות ואמרה מבוהלת "הוא?עשה לך את זה? מי זה בכלל?" היא אמרה כמבינה
"טוב לירוני בואי תיכנסי למיטה תלכי לישון תספרי לי מחר, אני ואבא מחר בבית נסדר הכל ויהיה בסדר.בואי מאמי שלי"היא אמרה וסחבה אותי למיטה.
היא יצאה מהחדר ואני רק חשבתי ..
מה אני עומדת לעשות?
תגובות (3)
פרק נחמד, רק תנסי להשתמש ביותר תיאורים כי העלילה ממש יפה אבל התיאורים יעזרו לקוראים להיכנס
*להתחבר לסיפור????
אויי מסכנה????תמשיכי