~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 13~

~כעבור שבועיים~
-נקודת המבט של שון-
"וואלה מברוק מחר אתם שבועיים"אמר לי אביאל וטפח לי על השכם.
ישבנו בפארק בצהריים לבד.
ולירוני שלי עוד מעט באה.
"אמרתי לך רק שבוע מה לקחת קשה?"שאל.
באמת למה לקחתי קשה?התאהבתי בה.
"טוב..תפרס שלי בבקשה"אמרתי
"מה שמגיע מגיע"אמר והושיט לי סטפה גדולה.
"רגע מתי אתה חותך איתה?"שאל.
"נראה כבר"אמרתי.
"יאללה סע מפה היא תכף באה"אמרתי והוא הלך.
לא באמת מתכוון לסיים איתה.
אני אוהב אותה ואני לא מוותר עליהה לא אחרי מה שעברנו!

~לפני שבועיים~
"מה קרה פה עכשיו?"שאלתי לאחר שהתנתקנו מנשיקה סוערת.
"אני אוהב אותך"אמר וחייך חיוך גדול וממכר.
"מה?"שאלתי.
"אני.אוהב.אותך"אמר לאט.
"כן הבנתי.."אמרתי.
"אז..?"שאל שהתקדמנו יחד לעבר היציאה מהפארק.
"אז..?"עניתי בחזרה.
"מה אנחנו"שאל בחיוך.
"אנחנו לא אנחנו.אני זאת אני אתה זה אתה"אמרתי בהתחקמות.
"ומתי את ואני נהיה אנחנו"שאל וחייך שוב חייוך ממכר שגרם לי גם לחייך.
"מה את מחייכת"שאל וגיכח.
"אסור לחייך?"שאלתי והשפלתי מבט.
הוא נעצר והרים את ראשי.
"את אוהבת אותי?"שאל והביט בעיניי.
וואו המבט שלו..הרגשתי כאילו שקעתי באוקיינוס מלא טוב,מלא אהבה,מלא בשמחה.
הרגשתי כאילו העיניים שלו זה הדבר הכי יפה שראיתי.
רציתי לקפוץ עליו ולנשק אותו באותי רגע,פשוט להגיד לו "כןן" ולנשק אותו.
"אני..זה מהר מידי"אמרתי והתרחקתי.
יופי מטומטמת.
"לירון"התקרב שוב והחזיק את ידי.
"את אוהבת אותי?"שאל בשנית.
תגידי כן!תגידי כן!תגידי כן!
"לא"פלטתי מפי.
הוא שחרר את אחיזתו.
רציתי להעיף את מבטי ממנו,אבל לא הצלחתי.
אני לא מסוגלת..אני לא עומדת בזה!
נישקתי אותו.
לא יכלתי לעמוד בזה יותר.
אני לא מסוגלת.
תחושת סיפוק עברה בגופי.
כאילו הצלחתי במשהו שכל כך ציפיתי לו.
הרגשתי מאושרת.הפעם באמת הרגשתי מאושרת.
התנתקנו והבטנו אחד לשני בעיניים.
שנינו חייכנו חיוך מבוייש.
"בואי..אני אלווה אותך לבית"אמר ולקח את ידי.

כל הדרך החזקנו ידיים וחייכנו.
תתארו סיטואציה:
שני ילדים הולכים בסתיו בלילה,מחזיקים ידיים,נראים מאושרים ושמחים,ושותקים.
אבל מאושרים.
קצת מפחדים אבל עדיין מאושרים.

"אז..מתי תפסיקי להיות את ואני אפסיק להיות אני?"שאל בהתחמקות שעצרנו ליד שער בייתי.
"אני הייתי אני..מתי אתה תספיק להיות?"שאלתי וחייכתי.
"עכשיו"אמר והתקרב אליי .
שוב התנשקנו.
"לילה טוב לירון,בעצם לילה טוב לירון שלי"אמר חייך והלך.