~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 11~
שון משולם?שון משלום שאוהב אותי?שון משולם שאוהב אותי זה השכן החתיך?שון משולם שאוהב אותי השכן החתיך בקטע עם בת דודה שלי?!
*
ירדתי מהרכב וברחתי לחדר.
חזרנו עכשיו מהארוחה.
כל הארוחה חשבתי רק על זה.
איך הוא איתה וגם איתי?איך זה יכול להיות שהוא מפזר לי מילים וגם לה?
במי הוא משחק פה?
ואם יש לו אותה למה הוא כל כך רוצה אותי?
*
"את קולטת מה הולך פה?הוא בקטע עם בת דודה שלי והוא אומר שהוא רוצה אותי?"סיפרתי לשיר בהפסקה שהיינו במדשאות.
"וואי אני לא מאמינה,מה הקטע שלו"אמרה
"לפחות חשבתן שהוא חתיך פעם"אמרה וחייכה וצחקה.
שתקי נו חחח היינו קטנות"אמרתי וגיכחתי.
"טוב מה תעשי?"שאלה
"לא יודעת נראה מה יהיה"אמרתי .
"חיים ארוכים.."אמרה והסתכלה לצד .
"מה?"אמרתי והבטתי לצד.
ראיתי את סער,אלירן ושון מתקדמים לכאן.
כנראה לעבור למחששה.
"הייתי פהה"אמרתי וקמתי ללכת שניה לפני שבאו.
"הרגע באנו כבר את בורחת?"אמר שון וצחק
"לברוח ממך"אמרתי בזלזול.
"וואלה?ממני?עלאק זאת"אמר וצחק לאלירן וסער.
"מטומטם"אמרתי והלכתי.
והוא צחק.
"היייי תומר"צעקתי לעבר תומר שבדיוק יצא ממשחק כדורגל.
"היי מאמי"אמר וחיבק אותי.
"בואי בואי לקפיטריה"אמר ומשך אותי.
בדרך סיפרתי לו הכל.
"וואלה שון?"אמר ונראה אדיש.
"מה?למה אתה אדיש"שאלתי.
"נו מתאים לו,זה שון הוא אף פעם לא ישתנה.אני מכיר אותו מספיק זמן הוא תמיד היה ככה למרות שהוא לא מראה את זה"אמר וישבנו על שולחן בקפיטריה.
הוא צודק.שון לא אוהב אותי וכנראה שלא את שרון.
אין מצב אני מספרת לשרון זה ישבור אותה.
שרון אחת שלוקחת קשה דברים.
הוא חייב להבין שאנחנו משפחה.
אין מצב שאני נותנת למשחק הדפוק הזה להמשיך.
-צלצול-
"יאללה מאמי אני אדבר איתך כבר בערב"אמרתי נתתי לו חיבוק והלכתי לכיתה.
*
"את חייבת לעצור את זה,נו מאמי אל תדאגי נסתדר כבר"שיר שלחה לי.
סיפרתי לה מה תומר עזר לי להבין והחלטנו שהוא חייב לדעת.
"טוב בובי יאללה חצי שעה אני אצלך"שלחתי לה.
שמתי תפלאפון במטען והתחלתי להתארגן.
לבשתי טייץ' שחור,גופיית בטן בורדו צמודה בגרון ווסט ג'ינס.
נעלתי את האולסטאר הנמוכות שלי,התאפרתי מעט ויצאתי לשיר.
"וואי חופרת שתקייי הבנתיי את מדברת על אתמול לידו ואני מקשיבה"שיר אמרה אחרי שחפרתי לה כל הדרך.
"יופי קרצי טוב שתקי הגענוו"אמרתי שנכנסנו לפארק.
אמרנו שלום לכולם וישבנו.
-נקודת המבט של שון-
"קיצר שיר,זוכרת את שרון?"לפתע לירון אמרה שהיינו בפארק.
בקצה הספסל ישב סער ועליו ישבה שיר לידם ישבה לירון ואני מהצד השני שלה.
"שרון בת דודה שלך?וואלה זאתי כמה זמן לא ראיתי אותה"אמרה שיר כנזכרת.
"כן שרון,קיצר היינו אצלם אתמול והיא ממש רוצה לראות אותך"אמרה לירון וחייכה לשיר.
שרון שלי?שלי..עוד סטוץ שלי שחיה בסרט שיצא משהו.
רגע..שרון שלי אמרה לי אתמול שיש לה אורחים.
אין מצב הן משפחה.
ניסיתי להאזין לשיחה שלהן וגם לעשות תעצמי כלא מתעניין.
"וואי מילה התגעגעתי אליהה.תקראי לה זה חמש דקות מהבית שלה"אמרה שיר ללירון.
"נראה לך?היא לא תבוא.היא בטח עם איזה אחד מהבניין שלה"אמרה לירון
מהביניין שלה?אני ושרון באותו ביניין.
די אין מצב.
"יענו חבר שלה?"שאלה שיר.
אנחנו לא חברים.
והנה איכשהו זה מתחיל לתקשר אליי.
"כן איזה אחד מהביינין שלה אנא עארף.אמרה הם דיברו פעם אחת והם עלו אליו והתחיל קטע"אמרה לירון.
"שון?מה קרה"שאלה לירון שברגע סיימה לדבר הסתכלתי עליה מופתע.
"כן הכל בסדר אני חייב לרוץ.ביי אחי דבר איתי"אמרתי לסער וברחתי משם.
"זה נגמר"שלחתי לשרון בדרך הביתה.
לא נותן לאף אחת להפריע לי עם לירון.
אני לא מפסיד פה!
בחיים לא!
תגובות (2)
תמשיכע
תמשיכיי מהררררר