סיפורי היומן חלק א’
ליום הולדתי ה14 קנו לי יומן אבל רצית וביקשתי טלפון חדש כמו אצל הבנות מהכיתה שלי
אבל לא חשבתי שאני כל כך ירשום כאלה דברים ההורים שלי קנו לי יומן רק ביגלל
שהם יודעים שאני בכיתה כמו חנונית אז הם רצו תמיד לבדוק את היומן שלי ולראות
אם אני מאוהבת אבל כן היה ילד שהוא היה כמו נסיך אבל תמיד ידעתי שאני סתם
תמיד לומדת ואני חנונית אבל אמא שלי אומרת שבנות שלומדות בנים אוהבים אותם
ובנות שלא לומדות בנים צוחקים אלהם וזה נכון אז תמיד שאלתי את עצמי אז
למה זה לא קורה אף אחד לא מתחיל איתי ואני חנונית אני לומדת ותמיד לא אבנתי את זה
מכיתה א' אז איך שהוא כשרשמתי ביומן ידעתי לענות לעצמי הוא פשוט לא מתחיל איתי
אבל הוא מיסתכל עלי או לפעמים במסיבות אני לובשת שימלה או אומר איזה יפה את
אז יש לי סימן אולי הוא מיתבייש.
תגובות (3)
מקווה שאתם אוהבים ואם לא אבנתם משהו שאלו אותי אני תמיד יענה לכם
ישלי כמה הערות נורא חשובות בקשר לכתיבה שלך.
את יורדת בשורות כשלא צריך לרדת. לדוגמא:
"אני אוהבת אותו משום
שהוא כלכך חמוד מקסים וכולם
חושבים שהוא חתיך"
זה כמו שאני אכתוב, אני.חננה.ואני.גאה.בזה. צריך רצף.
המשפט הראשון עדיין חלק מהמשפט השני, לכן יש לחבר אותם יחד וליצור רצף:
"אני אוהבת אותו משום שהוא כלכך חמוד מקסים וכולם חושבים שהוא חתיך"
בנוסף, יש לך כמה שגיאות כתיב.
*בגלל
*אותן
*עליהן
*הבנתי
*מסתכל
*שמלה
*מתבייש
אגב, זה נראה כמו סיפור אהבה טיפוסי, גם לא כל כך הבנתי את הסיבה לכך שההורים שלה יסתכלו לה ביומן, איזה אינטרס יש להם להסתכל לה ביומן כל עוד היא לומדת? מזה אכפת להם אם היא מאוהבת או לא ? היא כמו כל ילדה בת 14.
היא נשמעת כמו ילדה בת 12 ולא 14 סורי על הביקורת אבל אני רק כנה איתך, אם את רוצה שהסיפור שלך ימשוך קוראים צריך שהוא יהיה על רמה ומעניין, יש לך הרבה מה ללמוד.
בהצלחה בהמשך.
בסדר אני ינעשה לשפר כמה דברים ורציתי שבסיפור כילו היא חנונית וההורים שלה
רוצים שהיא לא תהיה חננה