screw you my love

"אני אחלק את הדפים" אמרתי לדנית המורה שלי למדעים, ולקחתי את דפי הבחינות שעשינו בשבוע שעבר. עברתי בין השולחנות, הכיתה עוד לא התמלאה לגמרי, התלמידים לוקחים את הזמן מהכיתה לחדר מדעים.
"רון? איפה נועה יושבת?" שאלתי את רון שהתיישב בשורה האחרונה. "היא יושבת מקדימה מול דניאל" אמר. התקדמתי לעברה והנחתי את הדף שלה על השולחן. השם הבא שהיה כתוב היה של שקד, התקדמתי אליה והנחתי את זה על הפרצוף שלה שנרדם על השולחן. היא מיהרה לבדוק את הציון ושמחה שזה מאה. השם הבא היה של עומר, התקדמתי לעברו והושטתי את הדף אליו "קח" אמרתי. הוא שמע אותי, הביט על הדף ועמד, מתעלם מימני כאילו אני אוויר. הרגשתי אוויר. "נו קח את זה כבר" אמרתי שוב. והוא שוב התעלם. שבאתי להניח לו את זה על השולחן, ירין בא ולקח לראות כמה הוא קיבל. המשכתי לחלק לשאר הכיתה..
מאז ומתמיד חשבתי כמה מסכן אדם מאוהב. חושב כל היום ובלי הפסקה על האדם שהוא אוהב, מוכן לעשות הכל בשבילו, לחצות אוקיינוסים, להקדיש את חייו. ואדם הזה שהוא אוהב לא מודע לקיומו בכלל. או שאותו אדם לא אוהב אותו, אוהב מישהו אחר. איזה מסכן הוא, חי בכאב בגלל אהבה בלתי אפשרית או לא הדדית. תמיד האנשים האלו נראו לי מסכנים. ואני לא אומרת את זה כי אני ילדה נואשת שנתקלה לאהבה לא הדדית. לא שזה משנה כי אהבה זה סבל. גם אם היא מצליחה ואם לא, כולם סובלים מימנה, אתם לא יכולים להטעות אותי. כי זה נכון.
כבר התאהבתי בעבר, בתקופת היסודי, אתם יודעים איך זה.. אהבה טהורה של ילדים. כמובן שהרגש לילד מהיסודי כבר לא קיים. ניסיתי כמה שיותר להתרחק מזה, מהרגש הזה, לא רציתי להרגיש בו שוב, התכחשתי לו. כי הוא מכאיב. אבל אי אפשר לשלוט בזה יותר מדי, כי מי כמוכם יודע כי אי אפשר לשלוט על רגשות כלפי אדם שאוהבים,
התאהבתי בילד, שאוהב מישהי אחרת. ובגלל שהוא גרם לי להתאהב בו, גרם לרגש המזורגג הזה להתפתח אצלי, אני שונאת אותו. אני באמת באמת שונאת אותו.
אז תגידו לי אתם, מה אפשר לעשות כשמתעבים בנאדם שאוהבים? זה מעצבן.
אבל זה בסדר, ככה פחות כואב לי שאני אוויר בשבילו. שהוא אוהב מישהי אחרת…
עומר? לך תזדיין