Never give up, ha?

ויתרת, אני לא זאת שוויתרה עלינו. אני התעקשתי לקבל ממך קצת מעבר, יותר מלבוא בשביל הסקס המדהים שלנו וללכת, רציתי להישאר. אבל לך זה לא התאים. כמה אפשר לסחוב קשר שהוא לא הדדי ברמה הריגשית? (כנראה שאני מסוגלת לספוג שנה וקצת של מזוכיסטיות).
אז ניסיתי להגיד לך בלילה.. כבר הספקתי להחליף לבגדים שלי בחזרה, מתוך שינה שאלת אם אני הולכת עניתי "כן, הולכת. אבל הפעם הולכת, הולכת." כלכך קיוויתי שזה יעיר אותך קצת שתבין את המשפט המטומטם הזה שיצא לי ותשאל מה העניין, שתעזור לי כאן קצת. אבל תוך שניה נרדמת שוב והיית כלכך שלו ויפה, לא רציתי להעיר אותך בשביל עוד אחת מהשיחות האלה, למרות שבשבילי זה אף פעם לא 'עוד אחת מהשיחות האלה', בשבילי זו הזדמנות להבין מה עובר לך בראש כי אתה אף פעם לא מספר, אפילו לא רומז. אז שמתי שוב את הגופיה הירוקה שלך, שעליי היא כמו שמלה, התעוררת ושאלת "החלטת להישאר לישון?" עניתי "כן מותק, לך לישון". החלטתי לעשות את הצעד הזה ולהגיד לך שדיי שנמאס שזה כואב, למרות שאולי החיוך החצי שבור שאני נותנת כמו שעון שווייצרי על אוטומט- לגמרי גורם לך לחשוב שהכל בסדר. אז חיכיתי לבוקר ועם הזמן אזרתי אומץ, אחרי שעה שאני חושבת איך לפנות אליך בנושא, איך לפתוח אותו עוד פעם מבלי שיעבור לך בראש "אוי נו הנה זה שוב מתחיל, היה כלכך כיף בלילה ועכשיו היא חייבת להרוס", הרי אני יודעת כמה שאתה שונא לדבר על זה והמילים נתקעות לי בקצה הגרון, מחנק בגרון חוסם אותן,מהפחד של מה תגיד בעוד 2 דקות אחרי שאומר לך שאת הכאב הזה הפעם, מיציתי. האם תשחרר אותי בלי להילחם עליי או שאולי תגיד שהפעם אתה מוכן ליותר (חיה בסרט, כן?). הסתכלתי בשעון כל 2 דקות, מה שהרגיש כמו חצי שעה, קיוויתי שלא מאוחר כי אני עדיין לא רוצה ללכת, לא רוצה ללכת בלי להגיד לך את כל זה. שכבת עליי, שמת את הראש על החזה שלי והצלחתי לצאת נונשלנטית כזאת, כדרך אגב ולפתוח את זה ב"אני יודעת שכבר דיברנו על זה" ומהשתיקה הארוכה שבאה מיד אחרכך שלגמרי שברה לי את כל הפאסון שבתהליך, הבנת שהראש שלי עובד בלי סוף אז שאלת אותי "את נפרדת ממני?". הלוואי שהיינו ביחד מספיק כדי לקרוא לזה להיפרד. אבל כמובן שזה רק מה שעבר לי בראש ואמרתי לך שנמאס לי מהמצב הזה. שנמאס לי כל הזמן להיות זאת שנוסעת, זאת שמתאמצת, זאת שאיכפת לה כל הזמן. ומיד אמרתי לך "אל תרגיש מחויב להגיד משהו", רק רציתי לזרוק לך את זה וללכת, להפיל פצצה ולברוח מההשלכות לא רוצה לדון בזה יותר לא רוצה לשמוע את הקול שלך שוב כי אני יודעת כמה הוא יערער אותי, כבר לא יכולתי לעמוד בזה. ובאמת שתקת, רק חיבקת אותי חזק ולא שיחררת, הזמן עבר כמו נצח.. כמעט יכולתי להרגיש כמה אני חשובה לך.. אבל כנראה שלא חשובה מספיק כדי להישאר, כדי שתילחם עליי, עלינו. אז הלכתי.
כי אתה ויתרת.