LOL – וואנשוט, חלק ראשון

הבוקר עלה קמתי שוב במיטה הריקה שלי, לבשתי על המכנס הקצר והגופייה הרפויה שלי סווטשירט, שמתי את הכפכפים שלי לים, אבל הם גם נעלי הבית שלי, יצאתי החוצה וליטפתי את חומי, הכלב שלי, הוא כלב אמסטף גדול וחום, הוא בן 4 בערך והוא החבר הכי טוב שלי.
"היי חומי, בוקר טוב. רוצה לצאת לטיול?" תמיד האמנתי שאחד משולשת החברים היחידים שיש לי בעולם הזה מבין אותי, בדיוק כמו השניים האחרים, אבל אפשר לומר שאף פעם לא היו לי חברים נורמליים.
כשהייתי קטנה, הם היו דמיוניים.
כשהתבגרתי במעט, הם היו הילדים הכי דחויים בבית הספר, כאלה שגונבים להם את האוכל והם סובלים מכות בלי לומר כלום.
אחרי סוף התיכון, בקושי היו לי כאלה… כבר הבנתם את הרעיון.
נכנסתי הביתה, החלפתי בגדים לחולצה ארוכה ודקה בצבע שמנת שכתוב עליה באדום עז "Be loved is be you" ומעליה סוודר צמר, הסוודר שסבתא שלי בעצמה תפרה לי במשך שנה וחצי תמימות, שהיה תפור כפסים עבים של צבעים חמים, צבעים של אש, הייתי מחוברת מאוד לסוודר הזה בגלל שהוא, הוא והתמונה הם שני הזיכרונות האחרונים שנשארו לי מסבתא שלי לאחר שהיא… מתה.
אין לי כמעט אף אחד בעולם הזה, ואני מספרת לכם את זה רק כדי שתבינו את החיים שלי.
קוראים לי לייסי אודרי לולנס, אבל כמעט כל מי שמכיר (והכיר) אותי קורא לי LOL, כי הוא חושב שהשם שלי הרבה יותר מידי ארוך.
אני בת 27, יש לי שער חום גלי וארוך שמגיע עד לישבן שלי, אף פעם לא הסתפרתי בצורה משמעותית והמשכתי לגדל אותו, וזה מה שיצא בסופו של דבר. יש לי עיניים שהם שילוב של חום, ירוק וכחול עזים ביותר, העיניים הכי מיוחדות שנוצרו בעולם. אני די רזה, העור שלי בהיר ואני לא ממש גבוהה, בגובה די ממוצע.
בגיל צעיר ההורים שלי נטשו אותי, פשוט אמרו שהם נוסעים לאנשהו ולא חזרו, ומאז גרתי אצל סבתא שלי, למרות שמגיל 56 היא מרותקת לכיסא גלגלים\מיטה, ודודה שלי אמנדה טיפלה בה עד יום מותה.
ועכשיו אני גרה לבד, בדירת קרקע של חדר וחצי, עם חומי בעיר מיסקרטולס.
יצאתי לביתן העץ שעמד ליד הבית הישן, הוצאתי את החגורה של חומי, קשרתי אותה לקולר שלו ויצאתי.
הלכנו ביחד על המדרכה, מידי פעם עברה מכונית ישנה בערפל הכבד ששרר בעיר היום, הלכנו בערך חצי שעה, הפסקנו פעם אחת כדי שאתן לחומי לעשות את מה שהוא צריך, הלכנו עוד רבע שעה והתיישבנו בפארק אולמורט, התיישבתי אני על ספסל עץ וחומי נשכב על הקרקע המאובנת מהקור, הרוח נשבה בחוזקה והזיזה את העננים שהיו על הכביש בעדינות ובאטיות. "לול! בואי הנה, אחותי!" שמעתי את הקול האהוב עליי בעולם, את הקול של חברתי הטובה ביותר, מריאנה, ומיד אחריה קול של אבנים מתפצחות לשתיים. "מרי! בלו!" קראתי להם, למריאנה יש שער בלונדיני – שטני, היא שחומה וחייכנית, העיניים שלה ירוקות בוהקות, ויש לה גומה אחת בלחי הימנית שלה. בלו הוא החבר השלישי שלי, אך הוא לא אדם רגיל. כשהיה בין שנתיים וחצי עבר תאונה שהרסה אותו ושיתקה את הגוף שלו מהאגן ומטה, והוא יושב על כיסא גלגלים שמתאים למידותיו, השער שלו בלונדיני ביותר ובהיר משעות רבות שישב בשמש, העיניים שלו כחולות כמו הים והחיוך שלו תמיד גורם לי לצחוק. למרות הנכות שלו, הוא משתתף בשתי קבוצות ספורט אזוריות, עושה פעילות גופנית, חיי כמו כל בנאדם אחר ואפילו זכה לפרס עירוני על הדרך שבה הוא מתמודד עם המצב הקשה שנקלע אליו.
"מה קורה? שמענו עלייך שמועות.." בלו אמר בזמן שאני מחבקת את מריאנה חיבוק חטוף ועוברת לחבק את בלו בעוד אני מתכופפת מעט כדי להגיע אליו. "מה זאת אומרת שמועות?" שאלתי ומריאנה התיישבה לידי, חייכתי אליה ובלו נעצר והתמקם ליד הספסל בזמן שהוא מתעסק בטלפן הנייד שלו. "זה מה שזה אומר:" הוא אמר וסובב אליי את מסכו של המכשיר גלקסי שלו, היה שם סרטון ביוטיוב, ומה שהצלחתי לשמוע הלך ככה: "… ובסך הכול, כל העיתונות ששמעה עליהם עד עכשיו מדברים על עתיד ורוד ולא פחות, הם יהיו פשוט מושלמים ביחד…" וברקע נראתה שתמונה שלי ושל הכוכב הזה שחושב את עצמו… אבל מיד קלטתי אותו, הוא הרבה יותר מסתם כוכב. הוא כוכב על חשבוני. הוא הוציא שיר ראשון בהשראתי, וכשאמרתי לו שהשיר לא ממש מוצא חן בעיניי, הוא זרק אותי, ומשם הקריירה שלו התפתחה. "מידלסטון… אוסטין מידלסטון… וואו, ממתי אנחנו חברים שוב?" שאלתי באדישות, התקשורת כל הזמן ממציאה דברים, אבל זה אף פעם לא הגיע אליי, ובטח שלא איתו..
"מותק!" נשמע קול מאי שם, ופתאום הוא צץ. "אל תקרא לי מותק." אמרתי לו והלכתי משם, חומי אחריי ומריאנה ובלו אחריו. "נו מותק! את לא רוצה שנריב שוב, אני יודע!" ואז נעצרתי. באמת לא רציתי שנריב, גם בפעם הראשונה. תמיד התגעגעתי אליו, אבל בשלב כלשהו זה פשוט נהפך לשנאה צרופה.
"אולי תעזוב אותי?" אמרתי לו בשנאה עצורה, שנשמעה מעט כמו אדישות, והוא נעמד מולי והניח את ידו על כתפי, חומי התייצב בצד אחד שלי ומריאנה ובלו בצדי השני, רק מחכים לסימן לתקוף אותו, בכל דרך אפשרית.