I love you ♥

ישבנו על הספסל בפארק. הוא הרכין ראשו לקרקע.
הייתה שתיקה מביכה. לא ידעתי מה לומר והוא היה באותו מצב.
לפתע, הוא אמר בקול שקט:"את יודעת שאני בחיים לא אפגע בך.. נכון? בגלל שאת כה חשובה לי"..
"אני יודעת"- השבתי לו.
הוא הרים ראשו והסתכל על עיניי. בהיתי בעיניו הירוקות-כחולות וחייכתי.
"אני אוהב שאת מחייכת" צחקק. "את יודעת למה?" המשיך.
"למה?" צחקקתי גם אני.
"כי אז אני גם מחייך" אמר.
הוא הרים ידו והניח אותה מאחורי ראשי על כתפי.
התקרבתי אליו עוד טיפה וחשתי בחום גופו. הוא ליטף שערי.
"אתה האדם הכי חמוד שפגשתי" התביישתי מדבריי כיוון שמעולם לא אמרתי דבר כזה למישהו.
"באמת?" חייך.
"כן" אמרתי והרכנתי ראשי.
"יש משהו שהרבה זמן אני רוצה לספר לך" אמר.
"מה?" שאלתי בקול מפונק.
"את מבטיחה לא לכעוס?" שאל אותי.
"אני מבטיחה" אמרתי לו "מה העניין?"..
"אני.. אני.." גמגם.
"אתה?.." חיכיתי להמשך..
אני אוהב בנים" הרכין ראשו.
הייתה שוב שתיקה.
אך לפתע, הוא קם. חיבק אותי ונשק למצחי נשיקה אחרונה- "אני מצטער.." אמר וקם מן הספסל.
בהיתי בדמותו המתרחקת.
לא הצלחתי לעכל מה שקרה הרגע… דמעות זלגו מעיניי…
אני לא כועסת, אני פשוט שבורה… שבורה, כי.. כי… אהבתי אותו… ♥