HERO – וואנשוט שלי

תקשיבו לשיר תוך כדי קריאהד
http://www.youtube.com/watch?v=koJlIGDImiU
עליתי לקומה מספר 24 בבנין הדירות שבו אני גרה. הקומה האחרונה. ראיתי את כל השכונה שלנו. כל כך הרבה פעמים דמיינתי את זה, את המוות שלי אבל אף פעם לא דמיינתי שזה יקרה בגלל האנשים הכי חשובים בישבילי, חשבתי שזה יקרה בגלל הילדים בשכבה או מזקנה או מתאונת דרכים, אבל אף פעם לא חשבתי שאני אתאבד.
הכל קרא יותר מידי מהר, חשבתי על השנה האחרונה. יכול להיות שפעם הייתי מאושרת? יכול להיות שפעם החיים שלי היו מושלמים עם עתיד ורוד? "כן" עניתי לעצמי "זה היה יכול להיות, פעם, לפני שהוא עזב אותי, לפני שהחברים והמשפחה שלי התחילו להתעלם ממני."
"טוב אז זה הסוף" התקדמתי צעד אחד קדימה אל קצה הגג והתכונתי להפיל את עצמי למטה, אבל משהו לא נתן לי, או יותר נכון מישהו.
"אל תעשי את זה, בבקשה" מה הוא עושה פה? הוא אמור להיות בצרפת, הוא היה אמור לראות את המכתב שלי רק ביום ראשון עוד שבוע, הרבה זמן אחרי ההתאבדות שלי.
"תן לי לעשות את זה, תן לי לגמור עם הסבל הזה. בבקשה, אני מתחננת אליך, עם נשארה בך טיפת אהבה וכבוד אלי תן לי לעשות את זה". כיוויתי שהוא יעזוב אותי, אבל הוא לא עשה את זה. הוא לא עזב אותי.
"לעולם לא, אני לעולם לא אתן לך ליפול, אני אשמור עלייך מהכל. אני עשיתי טעות ובגללה כמעט שילמת במחיר חייך."
"תן לי לעשות את זה בבקשה תתן לי להפסיק את הכאב הזה כאן ועכשיו"
זה מה שרציתי להגיד לו אבל לא יכולתי במקום זה התחילו לצאת לי דמעות מהעיינים. השפלתי מבט וניגבתי אותן, לא רציתי שיראה אותי בוכה, אבל דימעה אחת נוספת יצאה לי מהעין התגלגלה במורד הלחי שלי ונפלה על ידו שהחזיקה אותי במותניים בחיבוק הדוק. "את בוכה?" הוא שאל מופתע. הנדתי את ראשי לשלילה.
הוא סובב אותי והצמיד אותי אליו, הנחתי את ראשי על חזהו ואת יידי על כתפיו. התחלתי לבכות ולהרביץ לו עם אגרופי.
הוא נתן לי לבכות ולא עצר אותי הוא נתן לי להוציא עליו את כל הכעס והתסכול שהיו בי. כל אותו הזמן הוא ליטף את שערותי, נישק את קודקודי ומלמל "ששש הכל בסדר, אני כאן עכשיו, הכל בסדר"
אחרי רבע שעה בערך נרגעתי. הייתי מאוד עייפה ובקושי עמדתי על הרגליים. רון שם לב לכך ולקח אותי על ידיו כמו כלה. הוא נכנס אל הבניין וירד לקומה הרבעית. נתתי לו את המפח שלי כי ידעתי שההורים שלי ישנים אצל חברים ואין אף אחד אחר בבית. רון פתח את הדלת נכנס לדירה וסגר את הדלת בבעיטה. נכנסנו לחדר שלי, הוא השכיב אותי על המיטה וכיסה אותי בשמיכה. הוא התחיל להתקדם לכיוון הדלת, "אל תלך" ביקשתי ממנו. הוא הסתובב ונישכב ליידי. רון חיבק אותי ואני שמתי את ראשי ויידי על חזהו השרירי.
I can be your hero baby
I can kiss away the pain
I will stand by you forever
You can take my breath away
הוא שר לי את HERO של אנריקה לגלסיאס. השיר האהוב עלי, שיר שעזר לי במצבים כל כך קשים בחיים שלי, שיר שעזר לי לקום אחרי כל נפילה ולהמשיך להתקדם בתקווה שיום אחד גם לי יהיה מישהו שיהיה הגיבור שלי, ודווקא אחרי ניסיון ההתאבדות שלי קיבלתי אותו. את הגיבור שלי. לא אכפת לי מכלום, רק מזה שהוא שוכב ליידי, בתקווה שהוא ישאר כאן, ליידי. תמיד.