give me freedom פרק 1 + הרשמה
אף פעם לא באמת בחרתי להיות בלרינה, אולי פשוט נולדתי לזה. אף אחד לא שאל אותי אם זה מה שאני רוצה, הם חשבו שאני דומה לה שגם אני אהיה מוצלחת כמוה.
היא אחת במינה, מיוחדת היא הייתה אחת הרקדניות הכי טובות שיצא לי לראות, זה היה כבוד ענק שהיא הייתה המורה שלי.
כולם מצפים ממני להישגים יפים, אני כבר נמצאת פה חודש.
אף פעם לא חשבתי שקיים כאב כזה בעולם, רגליי מלאים בסימנים כחולים מהנפילות, כפות רגליי מלאי שפשופים מהנעליים הכואבות.
אני לא ישנה מספיק בלילות, אני מרגישה כאלו דוקרים אותי שוב ושוב.
נהיה יותר קשה לנשום, אבל בכל זאת, כולן עוברות את זה.
כולן מתלוננות, אבל מה הסיבה האמיתית לזה שהן רוקדות למה הן קמות מוקדם בבוקר בשביל שלא לאחר לשיעורים, למה כולן מרעיבות את עצמן בשביל להתאים, למה תמיד ללבוש בגדים צמודים ומציקים, ושוב למה אף אחת לא מוותרת.
אוליי זאת רק אני שסובלת, למה אני לא נהנת מזה. אני רק בת 17 ואני סובלת מדברים שאנשים בני 70 סובלים, זה נורמלי ?
קוראים לי אמה קולין, ואני בלרינה באקדמיה לאומניות של ברוקלין, ניו יורק.
לרקוד זה החיים שלי, אבל אף פעם לא הייתה הבחירה שלי
אני רוקדת מגיל 3, במה זה הבית שלי, לחיות כמו כולם אף פעם לא יצא לי.
אף פעם לא למדתי כמו כולן, הייתי תמיד באימונים.
בסוף השנה הזאת אני חייבת להוכיח את עצמי במופע שלא מהעולם הזה, אם לא אצליח להפתיע את המנהלים.
כנראה שיעיפו אותי, ומה לבלרינה קטנה לחפש ברחובות של ברוקלין, בלי השכלה שכל מה שהיא יודעת זה פירואט.
אני לא יכולה ללכת ולוותר אני אוהבת לרקוד שלא תבינו לא נכון, אבל זה כבר לא כל כך כיף כשאתה לא רואה שום דבר חוץ מאת המראות הענקיות התלויות בסטודיו, אתה שוכח מה ה המושג הזה "חברים" להיות מוקף בבדידות, רק המורה שלך עומדת בבגדים שוחרים כאלו היא בדרך להלוויה, עומדת שם עם מקל ענק שנועד בשביל לתת מכות קטנות על הרגליים אם את לא עומדת ישר. אסור לרעוד או להזיע, אין פה חופש.
ושוב לעמוד מול המראה לקלל את כולם כי החזה שלך גדול יותר משל כולן כשאיפשהו שם יש ילדה שמציקים כי אין לה כאלה.
להגיד לא לממתקים ולאוכל משמין, לפעמים אני מרגישה נשברת.
אם היו אומרים לי עוד בגיל קטן שאני אעבור דברים כאלה הייתי מזמן עוזבת את כל זה, עכשיו אין דרך חזרה. רק הקווה שיום אחד אני אקבל את החופש המגיע לי.
זה היום השלישי של האימונים באקדמיה, כמו כל יום אני לא מספיקה לישון, לאכול רק מנות קטנות שבקושי יש שם משהו.
עמדתי ליד המוט הענקי ומולו מראה נקייה כאלו כל שניה מנקים אותה, עמדתי ועשיתי תרגילים.
המורה שלי, איזבלה מונג בת 50.
עמדה שם עם המקל הענקית שלה,
"תעמדי ישר אמה, את ברבור לא צפרדע." ונתנה מכה ברגלי
לא יכלתי להתלונן פשוט לא, היא הפעילה את המוזיקה.
ועוד יום שלם עבר ככה, יצאתי מהסטודיו, בקושי ללכת יכולתי.
נתקלתי במישהו, נפלתי לא ידעתי איך לקום.
הדבר הבא שראיתי זה היה איך חבורת אנשים סביבי אומרים שיתקשרו לאמבולנס.
מאז הכל היה שחור.
אני צריכה הרבה דמיות כל הדמיות מתקבלות
הכי חשוב שיהיו בין הגילאים 17-25
ושיהיו קשורים איך שהוא לאקדמיה
תגובות (9)
אני רוצה לכתוב של דמות של בן, אבל ייקח לי קצת לחשוב עליה.
חכי קצת ואני ארשום לך.
שם: מייק ג'ונסון
גיל: 23-25 (משהו בטווח הזה)
מראה: שיער חום מקורזל באורך בינוני כזה (מהסוג שגולש על העיניים והאוזניים), עיניים כחולות. גבוה (אבל לא באופן מיוחד), רזה ושרירי (כיאה לרקדן בלט). יש לו קול עמוק כזה…
רקע ואופי: משתדל להיות מקצועי בעבודתו (רקדן בלט, מורה לבלט או לשיעורים פרטיים וכו'), ולפי כך סמכותי, נוקשה, מאוד לא משוחרר בהקשר הזה. מחוץ לעבודה (במיוחד אחרי שלומדים להכיר אותו) הוא נחמד, מצחיק, רך ומתחשב. אמיץ. לא מפקפק בסמכות בדרך כלל (עם דגש על ה'בדרך כלל').
הערה: אם אפשר שהוא ילמד את אמה שיעורים פרטיים כי קשה לה או משהו כזה, ושהם יתאהבו…. יש גם פער גילאים שמקשה על המצב…
הערה נוספת: אני אוהבת שלוש נקודות.
שם: מייק ג'ונסון
גיל: 23-25 (משהו בטווח הזה)
מראה: שיער חום מקורזל באורך בינוני כזה (מהסוג שגולש על העיניים והאוזניים), עיניים כחולות. גבוה (אבל לא באופן מיוחד), רזה ושרירי (כיאה לרקדן בלט). יש לו קול עמוק כזה…
רקע ואופי: משתדל להיות מקצועי בעבודתו (רקדן בלט, מורה לבלט או לשיעורים פרטיים וכו'), ולפי כך סמכותי, נוקשה, מאוד לא משוחרר בהקשר הזה. מחוץ לעבודה (במיוחד אחרי שלומדים להכיר אותו) הוא נחמד, מצחיק, רך ומתחשב. אמיץ. לא מפקפק בסמכות בדרך כלל (עם דגש על ה'בדרך כלל').
הערה: אם אפשר שהוא ילמד את אמה שיעורים פרטיים כי קשה לה או משהו כזה, ושהם יתאהבו…. יש גם פער גילאים שמקשה על המצב (שזה נחמד)…
הערה נוספת: אני אוהבת שלוש נקודות.
תודה ואני אחשוב על הרעיון שלך
קחי אותי (;
את האמת שממש אהבתי את ההתחלה, בלי קשר לזה שיש סוף כל סוף הקדמה ללא הצגת דמויות ><
קחי את זה במובן החיובי [יש בזה גם שלילי?]
אממ אני יעקוב ואקרא. לגבי ההרשמה:
שם- אמיליה גרייס. או בקיצור, אמילי.
גיל- 21
מראה: נמוכה יחסית. היא רזה וכמעט מגיעה לרמת אנוריקסית. מבנה הפנים שלה עגלגל. עיניה עיניי שקד גדולות ועכורות בצבע שחור. צבע שערה הוא שחור כלילה, מריק למדיי. יש לה אף סולד במקצת וסנטר שמתיישב בדיוק במקום המתאים.
אופי: נחושה להצליח, חייכנית, אופטימית, תומכת בכולם, מתנהגת כמו אנוכית אך אף פעם לא מראה זאת, סקרנית פה ושם והאמת שגם מתעצבנת מהר אחרי כל החיוכים.
למה היא הגיעה לאקדמיה- הההיא הולכת ללמוד תיאטרון, היא באמת אוהבת את זה. חולמת להיות שחקנים גדולה בסרטים וסדרות. היא אופטימית. אך ההורים שלה חושבים שהיא צריכה השכלה אמיתית. ללמוד פיזיקה או ביולוגיה ולהוציא תואר.. בסופו של דבר בחרה בחלומות שלה. מעולם לא נתנו לה אמון בהם מלבדה.
מקווה שאכנס, שני פרטים כרצונך. אוהבת♥
תודה, רציתי באמת לגוון ולכניס לסיפור טיפה אמת מהחיי יום יום
ולעשות אותו מותח יותר.
ותודה על הדמות אני אשמח להשתמש בה :) .
שם: איילין גרין
גיל:17
מראה: די נמוכה ורזה. יש לה שיער חום כהה, ארוך וגלי. עיניים ירוקות, ריסים עבות ומלאות. היא מאוד נשית ובגלל זה היא אוהבת להתאפר וללבוש שמלות, חצאיות ונעלי עקב.
אופי: היא נקמנית. צריכה שהכל ילך לה בצורה מושלמת, שונאת לנסות לעשות דברים בדרכים אחרות ממה שהיא רגילה, פלרטטנית, סקרנית ומאוד עקשנית. היא יכולה להיות האדם הכי חמוד ונחמד אבל היא יכולה להיות גם רעה, זה תלוי באנשים. יש לה חיוך שאי אפשר לסרב לו ולכן היא נוהגת לחייך הרבה לאנשים ולהתנהג אליהם בנחמדות כשהיא רוצה משהו. היא חברה טובה והיא אוהבת לעזור, כשיש בן שבאמת מוצא חן בעינייה קשה לה להיפתח אליו והיא מתנהגת בבישנות שלא מתאימה לה. יש לה ביטחון עצמי נמוך למרות שזה בכלל לא נראה ככה.
היא באה לאקדמיה מכיוון כשהיא רוקדת היא פשוט שוכחת מכל הצרות שלה, היא די טיפוס סגור וקשה לה להיפתח לאחרים וכשהיא רוקדת היא מרגישה הכי משוחררת.
היא באה ממשפחה עשירה, היא בת יחידה אבל להורים שלה אין זמן להיות איתה בכלל וזאת הסיבה שהם רשמו אותה. הם אמרו לה שהסיבה היא בגלל שהיא אוהבת לרקוד אבל היא יודעת שהסיבה האמיתית זה שהם פשוט לא רוצים אותה איתם.
איזה סוג ריקוד היא רוקדת ?
ותודה על הדמות אני אשמח להישתמש בה