big time rush story

התעוררתי בבוקר. קבענו שנלך היום לטייל בעיר לכבוד החופש הגדול.
חייגתי את אחד מחמשת המספרים ששמורים אצלי בזיכרון.
"הלו?" ענה.
"היי קנדל, אז נפגשים היום?"
"כן."
"מישהו יבוא לאסוף אותי? אני מקבלת רישיון רק עוד שבועיים"
"קרלוס אוסף אותנו."
"יופי, טוב בי"
"בי"
אני קרן, נערה יהודייה, וגם אחת החברות הכי טובות של להקת הבנים המצליחה ביג טיים ראש. התחברתי אליהם אחריי שהם נהיו מפורסמים, בגלל חברה שלי, הלסטון סייג'.
אנחנו חברות ילדות, היא דוגמנית, ואני שחקנית שעוד לא ממש התגלתה, שיחקתי בכמה תפקידים משניים בניקולאודיון, וכשגיליתי שהלסטון יוצאת עם ג'יימס, שעבד באולפן לידי באותו הזמן, נהיינו חבורה שכזאת.
הלסטון, אני, ג'יימס,לוגן, קרלוס, וקנדל.
נשמעה צפירה מהחלון. הבטתי למטה וראיתי את מכוניתו של קרלוס.
ירדתי במדרגות כאשר בידי תיק עם כסף, ונכנסתי למכונית, התיישבתי בין הלסטון לקנדל.
הגענו לחנות קטנה בצפון העיר, קראו לה "ורובליס". נכנסנו פנימה.
הבטתי בעמדת המשקפיים, ולקחתי משקפי שמש גדולים התקרבתי אל קנדל ועשיתי פרצוף של קופיף.
קנדל צחק.
לאחר כמה זמן, נכנסו שלושה נערים ובחורה לחנות.
"אוי לא!" מלמלתי. לכל חבורה, יש חבורה של אויבים, אלו היו האויבים שלנו.
"בואו נתחפף מפה" אמר ג'יימס.
"יאללה!" אמר קרלוס ויצאנו בריצה מהחנות, אבל הם שמו לב.
רצנו ורצנו, עד שהגענו לעמק כלשהו. רצתי מהר, ואז נפלתי, יחד עם הנערה ג'והאנה.
נפלתי והתגלגלתי אל האבנים.
"אני מתה" חשבתי לעצמי, אך כאשר התנגשתי באבנים, עדיין חייתי. ג'ו, קווין, ובן, שלושת הנערים, רצו אל גוהאנה שנעצרה.
"את בסדר?" הם שאלו אותה, ואז שמו לב אלי.
"תתפסו אותה!" פקדו.
רצתי, למרות שכל רגליי מלאות דם.
מוזר שהם שונאים אותנו כל כך ומוכנים להרוג אותנו, הרי לא עשינו להם כלום.
"קרן!" עצר אותי קרלוס.
"בואי." אמר, והרים אותי. קרלוס סחב אותי עד למכונית, לידה עמדו כולם.
"אוי ואבוי" זעקה הלסטון, וחיבקה אותי.
"בואי!" אמר לי קנדל והכניס אותי למכונית.
פרצתי בבכי, הכל כאב לי נורא.
"תירגעי" אמר לי קנדל ונישק אותי בעדינות על מצחי.
חיבקתי את קנדל, והלסטון ליטפה את גבי.
"רוב' קרן נפצעה, תזמין אמבולנס" אמר לוגן בטלפון לשומר ראש שלהם.
כעבור כשתי דקות הייתי באמבולנס שהוביל אותי לבית החולים.
נכנסנו לבית החולים, ומיד התקרבו אליי אחיות, ולקחו אותי לחדר מיון.
היחיד שנכנס איתי הוא קנדל.
"את תהיי בסדר" אמר לי.
האחיות חבשו אותי, ואת הרגל שלי, שהייתה פצועה ומדממת נורא.
"בואי" אמר לי לוגן ונתן לי קביים. צעדתי בזהירות עד שקנדל הרים אותי על זרועותיו ונשא למכונית של קרלוס.
"תודה" אמרתי לו
"אין בעד מה" אמר ונשק לי"