A wedding

חיכיתי לחתונה הזו. לא בגלל שאני קרובה במיוחד לחתן ולכלה, או בגלל שאני מאוד אוהבת חתונות. הדבר היחיד שחשבתי עליו, הוא שאתה תהיה שם. והכנתי את עצמי לנורא מכל. הלכתי לקנות שבוע לפני שימלה חדשה ויפה בתקווה שתאהב. וקניתי נעליי עקב חדשות. אני יודעת שאתה שונא שאני נועלת עקבים, אבל פאק איט, אנחנו לא ביחד יותר, אין לך זכות להחליט איזה נעליים אנעל.

זה האירוע הראשון שאנחנו נפגשים בו מאז הפרידה שלא קשור למסגרת שלנו. ואתה משתדל להיות כזה נחמד אליי. אפילו הצעת לקחת אותי לשם. אבל לא יכולתי להסכים, האגו לא נתן לי. רציתי להראות לך שאני כבר מסתדרת לבד, שאני לא צריכה אותך.
כל כך קשה לי המחשבה שהמשכת הלאה בכזו קלות, בעיקר כשאני לא מפסיקה לחשוב עליך.

הגעתי לאולם, והוא היה מרהיב ביופיו. גן אירועים ברמה, עם אוכל טוב. ובדיוק בשלב שהתחלתי להתלבט אם לכתוב בצ'ק את הסכום שהתכוונתי לתת מראש או להוסיף קצת… הגעת. לבשת מכנס אלגנט ואת החולצה המכופתרת שאני אוהבת. זו שקנינו יחד. אמרת שלום וחיבקת אותי, קצת יותר ממה שחיבוק אמור להימשך. שאלת אם התקשיתי להגיע, ואני שיקרתי שהוויז לקח אותי לשם בקלות. לא אמרת שאני ניראת טוב, למרות שממש השקעתי בשבילך. אמרת שמתחשק לך בירה, אז שמתי את הצ'ק במעטפה והלכנו יד ביד לבר. אני אפילו לא זוכרת כמה רשמתי בסוף בצ'ק.

ובדיוק מה שחששתי שיקרה קרה, היה לנו ממש כיף יחד. צחקנו, רקדנו, ניהנו. הרגיש כאילו מעולם לא ניפרדנו. וידעתי שזה יגרום לי לשכוח את כל הסיבות שבגללן נפרדנו, ויגרום לי לרצות לחזור אליך. אז ניסיתי להתרחק ממך קצת, והלכתי לפלרטט עם הברמן החתיך. וכשהוא שיתף פעולה, סיננת לו "היא לא בשבילך.." ולקחת אותי משם.

—-
על רחבת הריקודים, ראיתי את נועם. הבחור שהבאתי לו לפני יותר משבוע את הטלפון שלי, ועדיין לא התקשר.
"בואי איתי רגע החוצה", הוא צעק לי באוזן, בניסיון להתגבר על המוזיקה. אז באתי איתו והלכתי ממך.
"לא שמרת את הטלפון שלך כמו שצריך, וחשבתי שאני הטכנופוב". הוא אמר כשהיינו באיזור מבודד ושקט יחסית.
"אולי עשיתי את זה בכוונה?"
"כל פעם שעלתה לי המחשבה הזו, האגו שלי סילק אותה". הוא אמר בקריצה.

ישבתי עם נועם לא מעט, הוא בחור מרתק, מצחיק וכריזמטי. כמוך. הוא סיפר לי שהוא חבר של החתן מהצבא, ואני סיפרתי לו שאני מכירה אותם מהלימודים. הוא לקח את הטלפון שלי והתקשר לעצמו, כדי שהפעם בוודאות יהיה לו את המספר הנכון. ואז הוא שאל עליך. אמר שזה ניראה כאילו אנחנו יוצאים. לא רציתי לשקר וגם העדפתי שלא לומר את האמת, אז סיפרתי שאנחנו מכירים מהלימודים. הוא התבדח על זה שמזל שנפגשנו ושלא הספקת לגנוב אותי. צחקתי. ולא בגלל שהבדיחה היתה מצחיקה, אלא מהמחשבה שלא תוכל לגנוב אותי. הרי אם רק היית רוצה, זו הייתה החתונה שלנו.

—
אני שונאת אותך. גם כשאני לא חושבת עליך, אתה מתעקש לחזור למחשבות שלי. אחרי ערב ארוך ואירוע מהנה הגעתי לדירה אפוסת כוחות. כמה דקות אחריי הגיע נועם, במכונית שלו ועלה אליי לקפה. אחרי סקס מטורף, שהיה גם הסקס הראשון שהיה לי מאז שנפרדנו, נרדמנו תוך שניות. ואז אני מתעוררת מהודעה שלך- "הגעתי הביתה, תודה על ערב מדהים. מקווה שהוא שומר עלייך, אוהב…"
ממתי בכלל אני מתעוררת מהודעות?

לא עניתי לך. שפעם אחת אתה תישן במחשבה עליי….

*****

בדרך כלל לוקח לי בדיוק חמש דקות להחליט מה ללבוש לפני יציאה או אירוע. אבל הערב, כבר חצי שעה שאני עומד מול המיטה, שעליה פרוסות האופציות, ומתלבט. צימצמתי את האופציות לחולצה שאת הכי אוהבת מול החולצה שאת הכי שונאת. אני לא יודע מה יעביר יותר טוב את המסר שאני עדיין חושב עלייך.

הצעתי לך לבוא איתי וסירבת. אני לא מפסיק לחשוב איזה כיף היה יכל להיות אם מעולם לא היינו נפרדים. היינו באים יחד, ובטח נשארים לישון אחרי בדירה שלי. תמיד היינו אצלי, המיטה שלך היתה קטנה מידי בשבילי. אף פעם לא הבנתי למה את ממשיכה לשלם שכר דירה, כשהפתרון האולטימטיבי היה שפשוט תעברי לכאן. אבל כנראה שהסיבה היא שיש לך מקום עכשיו, אחרי שהלכת ממני.

אני מגיע לאולם, ואת ניראת פשוט מדהים. את לובשת שימלה חדשה, שמחמיאה לך כל כך. אני חושב שאפילו רזית. והגעת עם עקבים גבוהים במיוחד. מעניין אם את עושה לי דווקא, או שפשוט מאז שנפרדנו, חזרת לנעול נעלי עקב. ולמרות העקבים הגבוהים, את עדיין ניראת אצילית. אני רוצה להגיד לך את זה, אבל מפחד שזה לא ייצא טוב. מפחד שתחשבי שאני רוצה שנחזור, למרות שזה הדבר שאני רוצה יותר מכל. או שאפילו תחשבי שאני בעד העקבים, כי למרות שאת ניראת מדהים.. זה פשוט לא בריא לך.
אז החלטתי לשתוק בנתיים והצעתי שנלך לבר. אולי בירה תעשה את העבודה ותוציא ממני את המחמאות שמגיעות לך.

—
כיף לי איתך. כל כך כיף לנו ביחד. את גורמת לי להיות הכי אמיתי, לא לחשוב לפני כל דבר שאני אומר. וכשאני מצחיק אותך, את צוחקת מכל הלב. התגעגעתי לזה. ודווקא בגלל שהיה לנו כיף, הלכת לפלרטט עם הברמן. אני יודע. את לפעמים עושה דברים מפגרים רק כדי שאני אציל אותך. וגם מהנועם הזה רציתי להציל אותך. הבעיה היתה שניראה שלא רצית להינצל. זה לא היה סתם פלרטוט תמים, ניראה שהיה לכם באמת כיף יחד. אני לא יודע מי זה, ומאיפה הוא צץ פתאום.. אבל זה היה ניראה שאתם מכירים כבר. אני מכיר אותך, את לא תלכי עם סתם אחד שהרגע פגשת. אז התגברתי על היצר שלי להכות את הבחור רק על זה שהוא נוגע בך. ולמרות הפחד שלי, שאת מפלרטטת איתו רק כדי שאני אקנא, לא עשיתי כלום.
זזתי הצידה, לתת לך להמשיך הלאה. אני כל כך גאה בך. הלוואי שגם אני הייתי מסוגל.

—
אני מתהפך במיטה. לא יודע כמה זמן, אבל זה מרגיש כמו נצח. לא מצליח להירדם. לא מצליח להפסיק לחשוב עליך. מה את עושה, איפה את נמצאת, האם את איתו.. איך יכול להיות שלא סיימנו את הערב יחד? בכלל לא היינו צריכים להיפרד. אבל אני אדיוט שלא מצליח להגיד שום דבר ממה שעולה לי בראש והוא ניצח. ואני יודע שהוא לא ניצח רק במערכה, אלא בכל הקרב. ושאם זה לא יהיה הוא, זה יהיה מישהו אחר.. ולא משנה מה, זה כבר לא יהיה אני.
אני משתדל להמשיך להתגבר על היצר להתקשר אליך, לבדוק אולי בכל זאת הלכת לישון לבד ואת רוצה שאבוא. אני מוכן לישון הלילה אפילו במיטה הקטנה שלך, רק שנישן יחד.

אני לא מתאפק ומחליט לשלוח לך הודעה. למה שרק אני אסבול במחשבות עליך?