50 גוונים של ירוק ;פרק 1.מוקדש ל-pepper frost(:

"אני אוהב אותך", הוא לחש.
"גם אני,".
ראשינו מתקרבים, עיניו הירוקות נעצמות- ואני מתעורר. שוב אותו חלום. כל לילה, כל פעם שאני עוצם את עיני אני רואה אותו. עיניו הירוקות והגדולות, שערו החום המתולתל, הקופצני. חזהו השרירי וידיו העדינות. אני יוצא לבית הספר, לא יכול להפסיק. אני חושב עליו, כבר שבועיים. אני מרגיש אשם, בוגד. מיה לא יודעת. היא לא תדע, אסור לה. אני אוהב אותה, באמת. אבל הוא- הוא מטריף אותי. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו.
מיה מופיעה בפינה, עם החולצה שהיא הכינה לנו לטיול שיצאנו אליו קיץ שעבר. "מיה וקרלו טורפים את פראג", אני אספר לה.
"קרלו-". אני עוצר. "הכל בסדר? התקשרתי, השארתי הודעות. איפה היית?".
אני ממלמל משהו על זה שעברתי דירה. לא עברתי דירה, אני בכל זאת לא אומר לה. למה? כי אפילו שאני אומר לעצמי שאני לא יכול להפסיק לחשוב על נער מהחלומות שלי, נער שכנראה לא קיים, אני מרגיש שאני משתגע.
אבל אני אוהב אותו.