״כרגע בזוגיות״

כרגע בזוגיות
כשהכרנו היה בן שלושים ושלוש רגיש וביישן. גבר חלומותייה של כל אישה,בחור רציני ועצמאי בוגר וחד מחשבה התאהבתי בו מיד.
הייתי שוויה באהבה הייתי לבבית פרחתי אהבתי את עצמי את העולם.
הייתי נינוחה נתתי את כולי ויותר הוצאתי מעצמי את המיטב בשבילו לא היה יום שלא הייתי מפרגנת ומחמיאה על יופיו, מכינה עבורו בגדים ומברישה את הנעליו.
כשהיה מתפשט מולי עיניי הביטו לגופו ואהבתי את כולו.
הייתי מתענגת במבטי, זורקת מילות תשוקה.
הוא מצדו היה שמח באהבתי ומושיט את ידו ומלטף את פניי.
נשימותיי נעתקו מהמגע שלו.
כשהיינו נצמדים זה לזו וואו כולו היה רך ועדין לא רציתי שזה יגמר לעולם
״ לחדר, היה לוחש ומוביל אותי בנשיקות קטנות ורטובות מלאות תשוקה שאין דומה לה במילים מוריד את חולצתי וכמו בפסל יקר נוגע בגופי בעדינות וברוך ליבי דופק בעוצמה ידי מחליקות אל מותניו ומלטפות גופו התחתון ורגש עז שגורם לי לנשימות עמוקות, דפיקות לב מועצת, אני מתנשפת חזק ועור גופי מזיע, הוא מלטף את גופי, את כל גופי בלהט אהובתי.. יפה שלי ששש.. והיה מנח קצות עצבעותיו על שפתיי ולוחש.. הכל בסדר..אני אוהב אותך אני רוצה אותך. רק אותך.
אני הרגשתי באותם רגיעים שאני מתעלפת לא הייתי יותר.
היו אהבות בחיי וחיי מין סוערים, נסיתי להרגע מה קורה לי שאלתי לעצמי.
התרגשיות עזות עברו בגופי
כשהוא נגע בי הוא הרגיש אותי הוא הבין והתרצה אף יותר.
היה לנו חיי מין קסומים.
כשהתעוררת בבוקר חיוך היה עולה על שפתיי מאושרת שיש לי אותו.
הוא כל כך שונה מכולם.
במשך כל היום חשבתי עליו נזכרתי במבטיו אליי, במגע שלו וההייתי מתמוגגת לבדי
הייתי מהופנטת במשך שנה שלמה.
עוד בהתחלה היה ברור שהוא מלווה את הקשר לא היה אכפת לי.
הייתי מוקסמת, מאוהבת, מהופנטת חשבתי עליו הרגשתי אותו.
הוא ידע כולם ידעו, הוא הבוגר, החכם, ההגיוני שאף ״פעם לא טועה״
פותר בעיות מידי. מבין אותי מפנק ושובה את ליבי. היה לי טוב איתו הרגשתי בעננים הייתי מרוצה מעצמי מכל דבר שעשיתי.
אהבתי את עצמי יותר הרגשתי מלכה אף בחורה מהממת לא איימה עליי.
אהבתי אליו הייתה מלוווה באמון מוחלט זה היה הדדי האמנו ואהבנו אחד את השני והפתענו ללא ערף.
הכל קרה מהר מידי כל הטוב הזה מיהרנו מידי, אהבנו מידי, כאשר נוצרו קשיים היה קשה להתמודד איתם ולפתור אותם נוצר מרחק בינינו, מיום ליום זה התעצם.
חוסר אכפתיות שלא נאמרת בקול בבוקר אחד העזתי לדבר עלינו ״אושר אתה נעלם לי מאמי מה קורה לנו? אנחנו רחוקים מאוד בקושי מתקשרים כמעט לא שוכבים, התשוקה מתפוגגת לנו מול העיניים, אנחנו לא מטפלים זה מידרדר מיום ליום.
בעצם הוא סרב לטיפול זוגי שהצעתי ואמר שהדברים יסתדרו לבד.
בעצם ככה עברו להן שנתיים נוספות.
ואני מתחילה לחשוב ולהרגיש שאין לזה סיכוי המצברוח שלי חיי את חייו.
אני מבינה שעליי ללכת.
אך בתוכי ייחלתי, התפללתי, התחחננתי שהכל יסתדר ונתחתן.