״גבריאל״

עידית הייתה מתעוררת בכל יום לכאב חדש. גופה היה רזה ועצמותייה בלטו בכל חלקייה, לא פעם חשה שהיא נעלמת.מראה שחורה הייתה המראה שבדרך כלל הביטה בה.אף אחד בסביבתה הקרובה של עידית אינו הבחין בה, במצוקתה.עידית בת שלושים ושמונה שערה שחור ארוך ומרקמו יבש ומקורזל, עינייה שחורות ומתוחות ועצמות לחייה מציירות את פנייה משרטטות את יופייה הנועז כשל ערפד שותה דמים.
כל הביטו בה בכבוד וכשהכירו באופייה נתפאלו מתמימותה ומידותייה.למרות מראה פנייה ויופייה המכשף פנימיותה כמשי היו מדברים במסדרונות. מילות פיה דברו חוכמה, והומור נסתר היה בה הכל רצו בסביבתה והיא אהבה לנצל את מצב רוחה ומיהרה לתקשר ולכבד כל אדם אשר היה. כשנתקלה בבכירים רופאי, טייסים, סופרים..הכל התרשמו מימנה. היא קבעה מפגשים עם חבריה לעבודה, כוונותיה היו כנות, בלהט תכננה את המפגשים תארה את ערבי הבילוי והלהיבה את סובבייה, אלא שהיא חייה חיים אחרים שונים מאחרים מנוגדים ממה ששידרה לכולם. תוכניותייה היו מתבטלות ברגע שנכנסה בדלת הבית מראה פנייה היו זועפים כשעברה את פתח הבית והביטה במראת קיר העגולה עוד מבית הוריה. מחדרה לקחה את המראה לפני עשרים וחמש שנה לעידית לא היה עם מי לדבר והיא בעצמה לא בטחה באף אחד לעיתים גם לא בעצמה המראה הייתה חברה שבאמת הכירה את עידית ועידית הכירה אותה בראש של עידית היו הרבה שדים שעדיף שרק היא תייעץ לעצמה כשדברה אל בעלה לראשונה על מחשובותייה עליו על פחדיי, הוא נענע בשלילה באצבעותיו ואמר שלדעתו היא צריכה לטפל בעצמה ושהיא סובלת מדימיונות ופרנויות ועצבנות ייתר והכל בראש שלה.
עידית לא פעם האמינה לדבריו אך אדישות הייתה בה ולא מהרה לבדוק או לטפל עידית הייתה מרוחקת מעצמה וגופה לא היה עניין עבורה הדבר היחידי שהעסיק את ראשה היה גבריאל בעלה הגבר היחידי שחייה והכירה מזה שנים. אך כשפחדיה התגברו חששותייה וחוסר אמינותה כלפיו הוא רחק מימנה. שככל שרחק הוא כך דחקה בה התשוקה ורצונה בקרבתו הלכה והחמירה כל התחושות וחוסר האמינות בגבריאל קברו את איברייה, את פנייה מבושה, היא החלה לסבול מחוסר בטחון ועגממיות עצמית היא כלל לא חשבה על עצמה לא הרגישה שהיא המיוחדת בעלת חיוך ואנרגיות מוקסמות, היא הרגישה שאינה ראויה לדבר הכל היה נעלם מימנה פנייה נופלים העצב היה המקום היחיד בו שכנה גופה עייף וקר ומנעולים רבים סגרו את פייה ומילות שפתותייה נדמו.הרגשתה וחוזקתה הייתה כעץ הנקטף בבוסר פירותיו ומתקשה לחזור לחיו. כשהייתה מביטה בבעלה הזכרונות היו צפות על פנייה נער ריק ממים הייתה נפשה.
הוא לא הבחין בה ביחסו הקר אלייה הוא היה עסוק בעצמו כל הזמן ומיום ליום עיניו נסגרו אלייה ליבו אהב אותה אך לא אהב כפי שאוהבים אישה, לא כפי שאישה רוצה שתאהבה.גבריאל בן שלושים ושמונה גבוהה ומחוספס מראהו ועמידתו יאיר ושחצני שערו שחור מתוח לאחור מבטיו קרים וקשוחים מנהגיו כאחד שדבר אינו מזיז לו.פעם כשהכירו היה רגיש וביישן וכבוד רב היה לו לאנשים, אך הצלחותיו העיסקיות פגמו באופיו ומידותיו היו אנשים שכלל לא כיבד. אלא שמעידית הוא לא יכל להרפות ולפעמים עבר בו פחד שאולי תלך תעזוב אותו תשבור את ליבו. הוא לא רצה לטעות בדבריו. עידית אשת בית בשלנית ואופה טובה. לרוב העריך את מעשייה אך לא היו בו דרכים להפגין זאת לומר לה וללטף את שערה ולנגוס בלחייה. עידית לעיתים הייתה בוהה ונזכרת בגבריאל ובאהבתם, בראשה עלו זכרונות מסמירות שיער ומדגדגים אותה.בזכרונה היה נכנס גבריאל דרך חלון החדר בשקט ומעביר מקל דק מהעץ על גופה הערום ולוחש לה מילות אהבה גסות ומתגרה בה בשינתה, הם היו מתעלסים כל הלילה.בגופה עברו צמרמורות של געגועים אל מגע גופו אל איבריו שחדרו אותה בלהט והיא הייתה נרגשת. ונעלמת לעולמות אחרים,
והוא היה מעיר אותה בנשיקות קטנות קטנות ומחזיר אותה בחזרה לחיים.