תקרא לי אריאנה.

"מה אמרת?" הנערה מלמלה אליו, פניה מפגינים שלווה.
שיערה החום נח ברכות על גבה ועיניה החומות היו נעוצות בו, מצפות שידבר.
קלווין ארמר לא היה מלאך פחדן, אך מול השטנית השלווה והלוהטת הזו התקשה לדבר.
"א – אמרתי ש – אמרתי שאת ואבא שלך מטומטמים." גמגם.
"אה." היא המשיכה להביט בו בשלווה, אך כעת נשכה את שפתה האדומה. "אבל לא התכוונת לזה ברצינות, נכון?"
"א – אני כן…" הוא גמגם, מבויש.
עיניה נצצו בכעס, אך היא התעלתה על עצמה ואמרה. "הסתכל בעיניי."
"מה?" קלווין היה בטוח שהיא תהרוג אותו, אבל לא, פשוט להסתכל בעיניה.
"הסתכל בעיניי." חזרה על דבריה, משלבת את ידיה על חזה.
"א – אני לא רוצה." הוא אמר בילדותיות.
"הסתכל בעיניי, מלאך טיפש!" היא צעקה בזעם, עיניה נצצו. "הסתכל בהן!" היא הרימה את מבטו.
"תחזור על מה שאמרת." דרשה.
"אמרתי שאת ואבא שלך מטומטמים." הוא חזר, כעת כועס כמעט כמותה.
"המממ, כן, יופי, מעולה." היא גיחכה, שמלתה השחורה מתחכחכת בחולצתו הצחורה והיא המשיכה להתקרב. "תסתכל בעיניי." פיתתה אותו.
הוא הביט בעיניה החומות הנוצצות.
ככל שהביטה עמוק יותר לעיניו, עיניה נהיו אפורות.
בעפעוף תמים מצידה וחיוך מלאכי, קלווין נפל על הרצפה, מאובן, מת.
"זה מה שיקרה למי שיעז לצחוק עליי או על אבי, מובן?" אמרה לחבורת הנערים המלאכים שעמדו שם ובהו בה בחוסר אמונה.
היא הרחיקה עם רגלה, הנעולה בנעל עקב קטנה ושחורה, את גופתו המאובנת של קלווין.
"אני לא הצעצוע שלכם." המשיכה בשלווה. "יש לי משימה, ומי שיעז לעצור אותי ישלם על כך."
"איזו משימה?" גיחך ג´ואי, מלאך שטותי שאוהב להתלוצץ. "לפתות את כולנו עם היופי שלך? כי כבר הצלחת, לפחות אותי."
היא הביטה בעיניו ארוכות, כשגילתה שלא התכוון לצחוק עליה.
"אני והמלאך הזה נצא לרגע," אמרה. "אתם תישארו פה, אם מישהו יעז לצאת, אני נשבעת בכל כוחו של אבי שהוא ישלם על כך, מובן, חבורת טמבלים?"
הנהונים ומלמולים נשמעו בתגובה לדבריה, אך היא לא נראתה מרוצה.
בנקישת אצבע, כל המלאכים היו כבולים לקיר וחסומי פה.
"אבא אמר שאתם שייכים לי עכשיו." אמרה בחיקוי טוב של תמימות.
היא לפתה את זרועו החמה של ג´ואי בידה הקרה ויצאה.
גשם ירד בחוץ, וג´ואי רעד בחלוק הלבן שלבש מעל חולצה ומכנסיים צחורים.
אך היא? פניה היו נשואות לשמיים בהתרגשות, טיפות המים הקרירות נחתו על פניה באצילות.
ג´ואי לא הבין איך בת, שלבשה רק שמלה כתפיות שחורה עד הקרסוליים, לא קופאת.
היא הביטה עליו ועיניה נצצו בשעשוע. "שכחתי, דם חם, קר לך, נכון?" גיחכה.
הוא הנהן ונשך את שפתו.
"יופי," התיזה. "מגיע לכולכם למות מקור."
"אל תצחקי עלי שיש לי דם חם." אמר בהתגוננות. "כשאת חמה."
"זה אמור להיות מצחיק?" היא הרימה גבה.
"לא." הוא לחש וכרך את זרועותיו סביבה.
"מה אתה עושה?" ליבה התחיל לפעום מהר יותר מהתחושה של ידיו החמות סביב גופה.
"את מה שרציתי לעשות מהרגע הראשון שראיתי אותך." לחש והצמיד את שפתיו כנגד שלה.
הוא יכל לחוש במתח שלה וחייך מול הנשיקה, כעבור דקות ארוכות היא התנתקה ברכות.
"לא ידעתי שאת מנשקת כל כך טוב." קרץ.
היא גילגלה את עיניה. "אתה לא מספר על זה לאף אחד." לחשה.
"ברור, שטנית קטנה."
היא הסתכלה היטב ימינה ושמאלה לפני שמלמלה. "תקרא לי אריאנה."