תעזבי

"אל תעזבי." הוא אומר, אך אני כבר קמתי, אני לא רוצה להמשיך לשבת פה, לדבר איתו על הא ודה, ולתסובב סחור סחור סביב דברים שאפילו לא מעניינים אותי, לעזאזל, נמאס לי להעמיד פנים שהכל כל-כך מושלם.
"כבר מאוחר," אני אומרת לו ומחייכת קלות."ואני עייפה, אני חושבת שהגיע הזמן שאני אלך."קולי קליל, והכל נראה תמים, השעה כבר באמת די מאוחרת, והוא יודע שאני לא ישנה טוב לאחרונה.
אני מחבקת אותו קצרות, כמחוות פרידה, והולכת אל עבר הדלת, מקווה ששום דבר לא יתבש יותר, בגלל שבדיוק ככה רציתי לסיים הכל, רציתי לסיים את זה כשאין לו מוזג וכאשר הכל טוב בינינו.
"חכי שנייה," הוא אומר ותופס בידי."אני רוצה לומר לך משהו." הוא מסובב אותי לעברו, לפני שאני מבינה מה קורה, אני מוצאת את עצמי בתוך חיבוקו.
זה היה חיבוק נחמד, מהסוג שעוטף באהבה וגורם רצון לפרוץ בבכי, אלוהים, כל-כך רציתי לבכות ברגע ההוא, אבל אני לא מוכנה לבכות, אם לא נכנעתי לפני זה, אני בהחלט לא אכנע עכשיו.
אני רוצה לומר לו משהו, להודות לו על הכל או אולי רק לחייך ולהבטיח שנפגש מחר, אך זה לא משנה משום שהפקעת בגרוני לא נותת לי את האפשרות לדבר.
"אני אוהב אותך," הוא לוחש באוזני, ולרגע אחד ליבי מפסיק לפעום."אני יודע שאת לא מאמינה לי,"היה משהו מוזר בקולו, כמעט כאילו הוא ממהר, כאילו הוא מפחד לא להספיק לומר לי משהו."או שכבר לא אכפת לך," המשפט הזה היה כל-כך שונה מהמשפט הקודם, הוא אמר באותו באיטיות, כאשר הוא דואג להביט בעיני."אבל אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך." הוא אוחז בזרועותיי ושומר עליי במרחק של כמעט זרוע ממנו.
היה משהו בתנוחה שלנו שגרם לי לדאוג לרגע שהוא ינער אותי בניסיון להעיר אותי, בניסיון להכניס מעט היגיון אל תוך ראשי, אך אני נזכרת כמעט מיד, שאין מצב שהוא יודע מה התכוניות שלי, שאולי יש לו חשדות, אך אני יודעת שהאופי האופטימי שלו לא יאפשר לו להאמין שבאמת עשיתי את זה עד שיהיה מאוחר מידי.
"אני רוצה שתדעי שלא חשוב מה יקרה מחר או בעתיד, אני אוהב אותך לנצח." היה משהו סופני בדרך בה הוא אמר את המילים האלו, ואני ידעתי שלא רציתי שהמשפט האחרון שאני אגיד לו יאמר באותה סופניות נוראה, הדברים שלי יהיו, קלילים, אולי אפילו שמחים, אני רוצה שהוא יזכור אותי כפי שהייתי פעם, לפני כל זה, אני רוצה שהוא יזכור את הנערה בה הוא התאהב ולא את שבר הכלי שנהייתי.
אני מתרחק ממנו, אך רק בשביל לשחרר את ידיו מזרועותיי, ברגע שזה קורה, אני מניחה את זרועותיי אל צווארו, ומחייכת חיוך חם ומזמין לנוכח מבטו המתאבל, זה כמעט כאילו הוא כבר קבר אותי.
"אני אוהבת אותך," אני אומרת לו בוודאות ונושקת קלות לשפתיו."ואני יכולה לומר לך בוודאות שאני אוהב אותך לנצח."