תחייך, העולם הוא לא מה שנדמה לך

״אני לא מסוגלת יותר״
״אלוהים למה אתה עושה לי את זה״
״אני רק רוצה למות וזהו״
מלמלתי לעצמי בגרון ספוג בדמעות, בעודי חורטת על ידי עם הלהב הכסופה והמחודדת.
פס אחר פס, כל פס חדש מתמלא בדם וצורב בידי, בדיוק כמו שזה צורב בליבי.
בטני צורבת מירוב רעב, וגופי רועד מירוב בכי. עלי פני זולגות דמעות, טיפה אחר טיפה, הם זולגות ללא הפסקה.
הפלאפון רוטט ללא הפסקה, ועל המסך מוצגות הודעות שרק גורמות לי יותר ויותר לגמור עם חיי.
״תתאבדי כבר״
״איכס ילדה מושפלת מי ירצה אותך״
״תגידי תודה עכשיו אף אחד לא מדבר איתך״
ידי צורבת ורועדת מירוב כאב, טיפות דם גדולות נופלות על רצפת הפרקט החומה.
״די בבקשה אלוהים תן לי לגמור עם זה״
המשכתי לדבר לקירות החדר הריק.
כל דבר בחיי ניהיה גרוע, לא יכול להיות לי דבר טוב אחד בחיים.
לא יכול להיות לי חבר אחד אמיתי.
לא יכול להיות לי מישהו שבאמת אוהב אותי ורוצה אותי.
אלוהים פשוט שונא אותי, כולם שונאים אותי.
ניגשתי לארון ולבשתי את השימלה האהובה עלי, התאפרתי יפה וסידרתי את שיערי.
כיביתי את הפלאפון והנחתי אותו בעדינות בפינה, נשכבתי על המיטה וכיביתי את האור.
ואני מבקשת תוך כדי שדמעות שלא מפסיקות לזלוג מעיני.
״אלוהים, בבקשה שאני לא יקום מהשינה אף פעם, בבקשה אלוהים אני מתחננת, רק תעשה לי משהו אחד טוב בכל חיי,שאני לא יקום בחיים".
כיביתי את האור ועצמתי את עיניי, בתקווה שלא אפתח אותם שוב לעולם…