שרוף על שירה

פעם פגשתי בחורה שחשבה שהיא יפה. זה היה נחמד. היה לה שיער ארוך ואני לא חשבתי שהיא יפה, אבל נישקתי אותה בכל זאת: השפתיים שלה היו צבועות באדום בוהק כלכך.
היא דברה עם תנועות גדולות וקיללה לפעמים מול נשים זקנות רק כדי לזעזע.
'למה?' שאלתי
'זה משעשע אותי' היא אמרה והמבט החצוף שהתרגלתי אליו הבהב בעיניה, מעל שפתיים אדומות (תמיד אדום אדום אדום.
'אדום כמו דם?' שאלתי
'לא, אדום כמו תשוקה' היא ענתה)
התחלנו לבלות ביחד אחרי הנשיקה, אני הזמנתי אותה לשתות והיא הזמינה אותי לשכב. זה היה נחמד. שתינו יין מגעיל מכוסות פלסטיק, אכלנו פיצה על הריצפה ונגענו אחד בשניה כמו מלאכים: כל נגיעה מדליקה ניצוץ.
יום אחד בעיר, כשהיה מאוחר והעשן שעלה מהסגריות שלה (היו לה שתיים, משתי סוגים שונים שהיא עשנה במקביל: 'אני אוהבת לשלב' היא אמרה) גרם לי כמעט להחנק, שאלתי: 'את באמת חושבת שאת יפה?'
היא נעצרה, הביטה בי לרגע בעניים עמוקות ונטולות שעשוע עד שהתחרטתי שבכלל שאלתי, 'כן' היא אמרה.
הסתכלתי לה אז עמוק לתוך העיניים, כי כבר הכרתי אותה אז ויכולתי לראות- יכולתי לראות שהיא אומרת את האמת
'שירה' קראתי לה, כי זה היה שמה
'מה?' היא גיחכה מנופפת בכל יד בסגריה בוערת
'אני אוהב אותך. אני אוהב אותך. אני מאוהב בך באופן קיצוני'
'אני יודעת' היא אמרה משועשעת. ולא הבנתי איך היא יודעת אם אני ידעתי רק הרגע.
היא התקרבה אלי שפתיה האדומות בוערות ואני נשקתי אותה והיא אותי. כמו להבות.
כשנפרדנו הייתי קצר נשימה, הבטתי בה, פתאום לא יכלתי להפסיק להביט. היא היתה יפה ואמרתי לה את זה. ולחשתי לה את זה. וניסיתי לחבק אותה קרוב אלי אבל היא דחפה אותי: 'אתה עוד תשרף!' היא צחקה ונופפה בסגריות
'אני כבר שרוף' צחקקתי ונופפתי בידיי מנסה למשוך אותה קרוב קרוב קרוב. אלי
'שירה, אני כבר שרוף'