שמיים, ירח, כוכבים

אתה טוען שאסור להתעלם מאנשים שדואגים לך ואוהבים אותך,
מכיוון שיום אחד אתה עלול להבין שהפסדת את הירח בזמן שספרת כוכבים.
לדעתי מילים לא שוות הרבה אם נתת לי לחמוק לך בין האצבעות,
במיוחד שהיית עבורי האדם שתלה את הכוכבים ברקיע,
במיוחד שאתה לא היית סתם כוכב, אתה היית כל השמיים שלי.
אבל לצערי, אף פעם לא הורדת לכבודי את הירח.

ואתה גם טוען שרק הזמן יכול ללמד אותנו כמה טיפשי היה
להלחם ולבכות על אנשים שלא היו ראויים לכך.
וזה גורם לי לשנוא אותך כי אתה אף פעם לא נלחמת עבורי,
אבל זה גורם לי לשנוא את עצמי יותר כי אני בכיתי אוקיינוס
ואתה אפילו לא העמדת פנים שאתה עצוב.

ואתה כל הזמן מתחלחל מאנשים טיפשים,
אבל אתה סתם צבוע.
כל החברים שלך אידיוטים, והאמת אתה כל כך אינטליגנט,
שאני ממש לא מבינה איך אתה יכול לבלות איתם כל כך הרבה שעות.
אולי הנחיתות שלהם גורמת לך להרגיש טוב יותר לגביי עצמך.

ואני יודעת שאני בכלל לא בליגה שלך,
כי אתה נראה כמו דוגמן של קלווין קליין,
אתה חכם ואתה יפה.
ואתה גורם לכל יצור זכרי ברדיוס של אלפי קילומטרים
להראות נחות על ידך.
זה נוראי אתה יודע?
אתה מעלה את הרף וממש מקשה עליי להתגבר עלייך.

ואני יודעת שאני לא מלאכית של ויקטוריה'ס סיקרט,
לפחות יש לי שכל..
אין לי פנים של מלאך,
והאמת גם הנשמה שלי לא הכי טהורה שתמצא.
אבל מאיזו שהיא סיבה ממש לא הגיונית,
אני אוהבת אותך.