שלך, מיכלי
שוב הדמעות חונקות לי את הגרון אבל מסרבות לצאת החוצה. כנראה שככה זה כשאת חוטפת מכות מגיל אפס ואם את מעזה לבכות אז נשלפת חגורה שמשאירה המון סימנים כחולים על הגב.. הפעם הזו, כמו בכל מליון הפעמים הקודמות נשבעתי שזהו ושאני חותכת אותך מתוך חיי אפילו שאתה סוג של עורק ראשי, ושאפילו אם תתחנן שאני אשב אתך על ייעוץ אמיתי או כוס קפה, אני אומר לך מילה המכילה שתי אותיות- מילה שבחיים לא העזתי לומר לך או לגברים שעברו בחיי: ״לא״. אז שכבתי בלילה על הגב, בוהה בחושך שאופף את הקיר המקולף של הדירה ששכרתי במחיר מציאה אי שם בדרום תל אביב, ותכננתי היטב את השיחה הבאה שלנו. הרצתי במוח השרוט שלי אין סוף דמעות, התקיים בי הצורך לבכות אותך כמו שעושים בהלווייה. אני חושבת שזה קצת עזר לי לחשוב על סבתא רבקה שוכבת בקבר שלה עם חיוך מרושע בלי שיניים, עיניים חצי עצומות שאף אחד לא טרח לסגור לה כשהיא מתה, ודמיינתי אותה אומרת לי בלי להזיז את השפתיים המתות שלה את המנטרה הקבועה ממש כפי שאמרה עוד בחייה: ״ מגיע לך זונה טפשה, זה בגלל שאת יפה מדיי״. בבקר קמתי עם תחושה שהיום קורה משהו בלתי נשכח, יום חדש בו אוכל סוף סוף לעמוד בפניך. ואז התקשרת, כן! התקשרת אחרי ארבעה חודשים בהם זיינת חצי מהבחורות של תל אביב מתחת לאף של אשתך ודרשת בשלומי. שאלת אם אני יכולה להביא לך חברה שלי כדי שנעשה סקס בשלישייה כי זה מחרמן אותך. הדמעות נעמדו לי בגרון כמו זרנוק מים של מכבי אש, והמנטרה של סבתא רבקה נשכחה מלבי עוד מקודם כאשר שמעתי את קולך שאיני יכולה לעמוד בפניו. הקול הגברי והקשוח שלך שתמיד יודע להמס לי את השרירים והעצמות בכל הגוף. דיברנו עוד שש פעמים באותו יום. גם ביום שלמחרת התקשרת לוודא סופית שאביא לך את מבוקשך, ותהיתי לעצמי לאן נעלמת הלהיטות והתשוקה העיקשת שלך בדקות שאחרי הסיפוק הפיזי שאני- כלבתך הנאמנה והצייתנית לנצח, עומלת עליה כה רבות. קראת לי היום ״חמודה שלי״. טעית לגבי המינוח ׳חמודה׳ אבל דייקת להפליא במינוח ׳שלי׳. אני שלך לתמיד: אתמול, היום, מחר וגם מלפני שנה. שלך מאז היום הראשון שראיתי אותך עם החולצה השחורה הצמודה לגופך באלגנטיות בתוך קהל של שומעים ושמועות, שלך בקנאות מאז ששמעתי אותך שר לאשתך בטלפון שיר אהבה בשפה אחרת, והיא מעזה לנתק לך בפרצוף- זה פירק אותי, אני שונאת אותה כי היא לא מעריכה את הנדירות הזו שבך, ואני שונאת אותה כי אתה שלה ולא שלי. איתה אתה מדבר כל יום בטלפון וקורא לה ״מתוקה״ גם בזמן שאנחנו שוכבים שלובי גוף ואתה חודר אל תוכי וצורב את בשרי ופוצע את לבי. כנראה שתמיד אציית לך בכניעה טוטאלית כי אני שלך.
תגובות (10)
כל-כך יפה וסוחף…
את כותבת נפלא…, מתארת בדיוק כל תחושה שעוברת בזמן אמת, גורמת לקורא להרגיש שהוא הדמות המרכזית, לא שהוא נכנס לסרט, שהוא חווה את הסרט, שהוא הסרט….
תודה על המילים החמות. זוהי מציאות אמיתית מתוך חיי. הכתיבה היא נחמה עבורי
סוף-סוף כתבת עוד סיפור! חיכיתי לזה כול-כך הרבה זמן…
חבל שהם כאלה מדכאים… אבל אל תדאגי, זאת מחמאה, סיפור שכתוב כול-כך טוב עד שהוא מצליח לדכא אותי באמת ו"לחדור לי אל הלב" זה דבר די נדיר ואת מצליחה לעשות את זה כול פעם מחדש, למרות שאני חייב לומר שממך זה כבר צפוי וידעתי שלא יהיה פה סוף טוב…
וואו ממש ממש יםה !!
אני מסכימה עם כול מילה שזו שמעלי רשמה !! חחחחחח
דני אהוב. איכשהו אתה תמיד מצליח להעלות בי חיוך וגם אתה חדרת ללבי xo החיים שלי הם כאלה… והסיפורים סובבים סביב מערבולת חיי
בקשר לדמות בסיפור, ברגע שהיא תגיד לבן אדם מהסוג שתיארת בסיפור שהיא רוצה ממנו עוד צומי, הוא פשוט יגמור איתה, כי הוא יבין שעכשיו היא נהפכה לבנאדם, עם רצונות ודרישות, והיא כבר לא רק כלי לסיפוק הדחפים שלו. זה מסוג האנשים שמחפשים אישה רק בשביל התשוקה וכשהם רואים משהו מעבר לזה, איזה שהוא ניצוץ קטנטן של מערכת יחסים אמתית והדדית, הם פשוט בורחים…
אני הייתי מציע לדמות בסיפור להבין שזה כול מה שהיא תקבל ממערכת היחסים הזאת ולקבל את "בן הזוג" שלה כפחדן ונצלן במקום להמשיך להעריץ אותו, לא משנה עד כמה הוא מושך חיצונית, כי בפנים, הוא פשוט אדם עלוב שלא מסוגל לשלוט בדחפיו ונכנע לכול גחמה של ההורמונים הגועשים במוחו, בנאדם שכול חייו נשלטים בידי דחפים שכאלו, במקום בידי השכל וההיגיון, זה בנאדם שלא חפץ בזוגיות, הוא לא חפץ בשום דבר, רק לספק את הדחף הבלתי נשלט של הרגע…
מצטער על החפירה, אבל אני פשוט חייב להוציא את הרגשות שלי… אני פשוט לא מאמין איך הדמות נשבית בקסם של כזה אדם, ובכן… פתטי.
דרך אגב, דירגתי 5. לא שזה משנה משהו, כי זה כבר חמש (למרות שזה ישפיע על הממוצע אם מישהו ייתן לך ציון נמוך, טוב, לא משנה…) יואו, אני חופר!
דני, זה הרבה הרבה יותר מורכב בחיים האמיתיים.. אני כזו- כנראה שזה סוג של אופי דפוק שנולדים אתו או שהוא נוצר מתסבוכת משוגעת- מסגרת שהיא לא באמת מסגרת שצריך לגדול בה.. אני פשוט לא מסוגלת לומר לו שזהו… בידיעה מוחלטת שהוא בחיים לא יהיה באמת שלי…
את היחידה שיודעת מה טוב בשביל עצמך (ואת בטח לא צריכה לשמוע לעצתו של איזה בחור יומרני שפגשת בצ'אט באתר אינטרנט, שהוא בכול מקרה בטח איזה שמן דוחה שיושב מול המסך ועושה את יודעת מה… [לא, אני לא שמן ולא, אני לא עושה את זה עכשיו]). העיקר שלא תוותרי ולא תרחמי על עצמך, את מסוגלת לגדולות, או לפחות, את בנאדם גדול, ואת צריכה לדעת את זה, אני יודע את זה לפי הכתיבה שלך… (ואוו! נשמע מוגזם, זה רק סיפור… טוב כבר הזכרתי שאני יומרני, אבל אני לא באמת שמן!)
יש בכתיבה שלך כנות שוברת… אני אפילו לא יודעת איך להסביר את עצמי…
את כותבת נפלא ובו זמנית מטלטל את הנפש.