שלג על עירי

הגדולה מאוהבת. אהבה של ילדה בכיתה א' לילד מכיתה ג'. אני מנסה לחקור אותה לגביו והיא מסמיקה ומתחמקת ממתן תשובות.
אבא, היא מעבירה את הכדור אלי, אהבת מישהי בבית הספר?
ברור. אהבתי כמה. עניתי בשובבות.
מי הייתה הראשונה?
לילדה הראשונה שהתאהבתי בה קראו נעמי. היא הייתה הסולנית של מקהלת בית הספר. היא הייתה בלונדית, שברירית ורזה כמו מקל, והיה לה את הקול המדהים ביותר שתשתמעי. כשהיא שרה הצטרפו אליה מקהלת גן עדן וכל הנשמות של שבט לוי שהיו מנגנים בבית המקדש, העצים לבלבו והפרחים צמחו. אני מוכן להתערב שכל מי שלמד בבית הספר התאהב בה כששמע אותה שרה את השיר "שלג על עירי".
מה זה השיר הזה?
זה שיר על מישהי שגרה בעיר קרה ומושלגת שמחכה בכיליון עיניים ובגעגועים לאהובה שישוב עם פירות מארצות החום.
אמרת לה שאתה אוהב אותה?
לא, הרגשתי חובה אבירית קודם כל להזמין את אהובה של נעמי לדו קרב על ליבה.
מה?
תראי, ידעתי שאת השיר כתבה נעמי שמר, אבל לא ידעתי מי זאת נעמי שמר. חשבתי שנעמי הסולנית היא נעמי שמר שכתבה את שיר הגעגועים הזה לאהוב שלה. לכן רציתי להתעמת עם אותו אהוב כמנהג האבירים הקדמונים.
ומה עשית?
נעמי קטנה ממני בשנתיים אז לא הייתה לי דרך לגשת אליה בבית הספר כי למדנו במבנים שונים. בשביל להתקרב אליה הצטרפתי למקהלת בית הספר. הייתי קם מוקדם מאוד והולך לבית הספר לחזרות. אני חושב שמעולם לא קמתי למשהו בכזאת חדווה. אחרי מספר פגישות מקהלה, שבכל אחת מהן התקרבתי אליה בשורה נוספת, סוף סוף מצאתי עצמי לידה. אזרתי אומץ, ניגשתי אליה וביקשתי לדעת מיהו האהוב שלה. היא הסתכלה עלי ולא הבינה. שאלתי שוב- מיהו אותו אחד שכתבת לו את השיר "שלג על עירי"? אחרי שתיקה קצרה ומביכה היא פרצה בצחוק. "זה לא אני כתבתי את השיר" ענתה. "זאת נעמי שמר. אני נעמי אחרת". האדמתי מבושה. הסתובבתי וברחתי מחדר החזרות. לא חזרתי יותר למקהלה ובאותו היום נשבעתי שלא אדבר יותר עם בנות בחיי.
אתה מדבר איתי, חייכה.
כן. ילדים נשבעים על הרבה שטויות שהם מתחרטים עליהם אחר כך. בכל מקרה, כמה ימים לאחר מכן, הבושה חלפה ורציתי לראות אותה שוב. ידעתי איפה היא גרה. רציתי להגיד לה שזאת הייתה אי הבנה. שאני יודע מיהי נעמי שמר ושאני לא כזה אהבל. אבל פחדתי לבוא אליה.
למה?
נעמי גרה בסוף רחוב קזן ליד הבית רדוף הרוחות. זה בית גדול נטוש ומוזנח, עם חצר גדולה שהצמחייה גדלה בו בר. אבל אחרי כמה שנים נכנסתי לבית ההוא עם אחותי הקטנה בעקבות התערבות, וגילינו שמסתתרים שם דברים אחרים לגמרי המובילים לאוצר הגדול מכולם- אבן החכמים.
ספר לי על האוצר. בבקשה. התחננה הגדולה.
על ריכרד האביר מארסוף ואבן החכמים שלו אספר לך רק אם תספרי לי על האהוב שלך מכיתה ג'.
אין מצב אבא. אתה חי בסרט. לילה טוב.