שכבתי עם החבר הכי טוב שלי

שכבתי עם החבר הכי טוב שלי,
החבר הכי טוב שלי נתן לי לגמור פעמיים.
הסתכל עליי במבט שאף פעם לא הכרתי,
באור שתמיד היה כבוי,
עד אותו הלילה.
הדליק ניצוצות של רגש לא מוכר,
החליף פנים עם מישהו זר,
לשנייה דמיינתי מישהו אחר,
אבל זה אתה שהיית שם מעליי.

ביחד למדנו למבחן בכיתה,
רקדנו בנשף הסיום,
צעקנו ׳עד מתי׳ ביחד,
נכשלנו בטסט, עברנו דירה,
ניצחנו במירוץ, בכינו בלילה,
גילינו את האלכוהול, שאכטה ראשונה.
אהבנו לצחוק, התאכזבנו לראשונה.
חשבנו שאנחנו יודעים הכל.
דיברנו שטויות במשך שעות,
ידענו מה אנחנו רוצים,
סיפרנו חוויות על לילות ארוכים במיטות אחרות.

ובלילה אחד בין הסדינים,
רצינו לנסות דברים חדשים,
הפעלנו שירים, הורדנו בגדים,
גילינו דברים שכבר ידענו, ממקומות אחרים.

אמרת שאתה אוהב, זייפת מנגינה על מיתרי ליבי.
תמיד אמרתי שאם הלילה איתך יגרום לי להרגיש נאהבת, ולו לדקה,
לא אצטרך להרגיש מחוייבת בבוקר שלמחרת.
כשאת יודעת שהרגע הזה לא יחזור, הוא תמיד חולף מהר יותר.
ופתאום, כמה בכיתי כששמעתי את השיר שלנו, בלעדייך.
בלילה קצר, ברגע אחד, גיליתי בך עולם אחר, שהכניסה אליו תמיד הייתה אסורה.

ואם יגיע היום, שאחליט להפסיק וארצה לחזור לחבר הכי טוב שלי,
נוכל שוב לחזור למיטה, ולצפות בקשר שלנו הופך למשהו שמעולם לא היה.