שידוך

בס"ד

שירה ודוד ישבו אחד מול השני במסעדת 'ציפורי' הומת האנשים וניסו להתעלם מהקולות הרועשים שהסועדים השמיעו.
"אני מצטערת שאיחרתי." התנצלה שירה בפניי דוד הרגוע שמשום מה לא נראה מוטרד מהאיחור שלה.
הוא חייך חיוך עדין ואמר "לא נורא העיקר שהגעת בשלום. את בטח מיהרת, רוצה לשתות משהו ?" הוא לא חיכה לתשובתה ומיהר למלא לה כוס מיץ תפוזים קרירים.
היא התרשמה מהדאגה לקחה את הכוס בירכה לאט וברור "ברוך אתה ה' אלוקיינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו" ולקחה לגימה בצמאה.
"אמן" ענה דוד ולא יכל שלא לשים לב לעדינות שבקולה. הצניעות החיצונית שלה התבטאה גם בפנימיות, כאילו שמשהו בתוכה שלם ובוטח.
"תודה, תכננתי לחזור מירושלים כבר אתמול ולבסוף חזרתי רק היום. ברוך ה' , לבורא עולם היו תוכניות אחרות בשבילי ".
"האמת שגם לי יצא להיות השבוע בירושלים" שיתף דוד.
"מגניב, לבורא דרכים שונות להפגיש בין בני האדם ". אמרה שירה.
דוד שאל במה היא עוסקת ומה התכניות שלה לעתיד.
"כיום אני מורה בבית ספר יסודי, אני אוהבת ילדים. המשרה מאוד מספקת אותי מבחינת התרומה שלי. אני מרגישה שאני נותנת לילדים כלים לדרך החיים אז בעזרת השם אני מתכוונת להמשיך בזה."
שירה חיכתה לתגובתו של דוד והובכה מעט משתיקתו.
"כל הכבוד לך, את עושה עבודת קודש". ענה לבסוף בהתרשמות.
"אז מה אתה עושה בחיים?" שאלה הפעם היא בהתעניינות.
"אני משקם בית מכסה לנוער בסיכון. אני מקדיש להם את רוב זמני ומאמצי בכדי להחזיר אותם לדרך המסלול, גם מבחינה רוחנית. ההצלחה שלהם זה האושר שלי".
שירה הופתעה לטובה והתרגשה מעצם המחשבה שהילדים האלה זוכים לייחס אמיתי לאחר אכזבות בחיים שגרמו להם ליפול למעמקים.
"אתה עושה עבודת קודש" החזירה שירה באותו מטבע והעלתה חיוך על שפתיו של דוד.
'יש לו חיוך מקסים' חשבה שירה בליבה והוא גרם לה לחייך בחזרה כשמבטייהם מצטלבים.
'יש לה פנים יפות' חשב דוד כשהביטה בו והיא הסיתה את מבטה כשהמצב נהיה מביך ולא נעים.
הם הזמינו לאכול והשיחה זרמה מאז. הם צברו מידע אחד על השני במשך שלוש השעות הבאות עד שהחליטו לחזור לביתם כשלשנייהם החלטה אחת בליבם.
השידוך הזה הוא בשבילי.