שוקלד מריר שלי

אתה כמו שוקולד מריר, מתוק ומר. תמיד שאני איתך טעם מתוק עולה לי בפה. לעמות זאת ישנם פעמים שהטעם המר עולה לו פתאום.
כשהפרצוץ הקשוח שלך מתסכל עליי, בזמן שאני מפריעה לך לשחק באיזה משחק ממחשב מטופש. והמילמולי הזעם שלך, בזמן שאני מנשקת לך את העורף ומלטפת לך את השיער. אתה ממשיך לרטון ואני מתעצבנת. מה ביקשתי? קצת יחס מהחבר שלי?! גם ככה רק בפעם בשלושה שבועות אתה מגיע מהבסיס. אז קצת יחס?
אני נשכבת על המיטה שלך בפרצוף חמוץ, אתה מציץ עליי, המבט בפרצוף שלך מתחלף מזעם למבט רך. אתה קם מהמחשב ונשכב לידי ידיך מחבקות אותי. הטעם המתוק מתחיל לעלות לי בפה. מתערבב עם הטעם המר שעלה בי מקודם. אך אני עדיין זוכרת אותו ומנסה להתרחק ממך. אתה מצמיד אותי עלייך חזק יותר ושואל אותי "לאן את הולכת?" ומוסיף "התגעגעתי אלייך" מה שגורם לטעם המר להעלם כמעט.
הידים שלך מתחילות ללטף לי את בלחיים, השפתיים שלך נמתחות לחיוך מתוק, אתה מטמע נשיקה מתוקה ללחי שלי, הידים שלך מצמידות אותי אלייך. "כל יום חשבתי אלייך, העינים שלך כל כך יפות. חשבתי אלייך שרצתי בשטח, שיריתי במטרה, בשמירה, בכל רגע. אפילו שישנתי חשבתע עלייך" אתה לוחש לי באזון. לאחר רגע אתה שוב לוחש "למה את שותקת יפה?!".
אני עדיין שותקת, הטעם המר שוב עולה לי לפה. אני נזכרת איך שבוע וחצי שלמים חיכתי לטלפון ממך. אם חשבת עליי למה לא התקשרת?! אתה מנשק לי את האוזן, מוצץ את התנוך. מסובב לי את הפנים כך שהסתכלו על הפנים שלך. "מה קרה בובי?!" אתה שואל בפליאה. אתה רגיל שאני מדברת הרבה. ומספרת לך איך עבר עליי הזמן שלא היית כאן. אני מתקשה לדבר הטעם המר שעולה לי לפה מאיים לגרום לי לפרוץ בבכי. אני לוחשבת בקול צרוד שומעים שאני עומדת לפרוץ בבכי "כלום" עכשיו אתה מעביר את הרגל שלך מעליי מוחץ אותי לחיבוק גדול מצמיד את הראש שלי לחזה שלך. מה שגורם לדמעות שלי לפרוץ החוצה ולך למלמל "אבל מה קרה?" והרבה "אני מצטער", "סליחה" ושוב "מה קרה?"
ואני מה אני יכולה לעשות?! להסביר לך שאתה כמו שוקולד מריר?! לפעמים מתוק לפעמים מר?! הרי אני מכירה אותך כל כך טוב. אתה לא תבין את זה. אפילו תגיד שאני מצחיקה. הלשון שלך עכשיו חוקרת את הפה שלי. אני מנסה להתרכז בנשיקה הזאת שמעלה את הטעם המתוק הזה לפה שלי. עוצמת את עינים ומתרכזת בך. שוקולד מריר שלי!