שוטים

חציי לשונך נורים על לבות שוטים, שוטה אחר שוטה אנו נופלים, מחוררים ממילותייך. רגלינו כושלות, לבבותינו מפסיקים לפעום וזועקים לרחמים, מבקשים את לבך או את רחמייך. ואת צופה בנו ומעקלת את חיינו הנהרסים בקשרים גסים וכואבים בעזרת שפתייך הדהויות ועינייך היפות. והשוטים הם אלו שכושלים ונשארים עם המחיר, מתבודדים בניסיון לתקן את לבם שרוסק בסכינייך הרבים, נלחמים בדחף לקפוץ מקצה הצוק אליו גררת אותנו, אנו נלחמים על לבנו השבור ונפשנו המחשיכה.

כולנו זהים, כולנו אבודים, כולנו נלחמים. כולנו צולקנו בלבנו ונפשנו מהמחשבה על נשיקתך הרכה הנוגעת בשפתנו, כולנו ייחלנו למגעך הרך בידינו, כולנו הוספנו פעימות כששמענו את קולך וראינו את דמותך, כולנו חשבנו עלייך לילות וימים וייחלנו לאהבתך המתוקה.

ואת, ליבך שבור, נוטף את דמו האפור, אפור כעננים הכה אהובים עלייך, העננים שגשמם מוטח עלייך בבכייך כשאנו פונים אלייך ואת בכאב שוברת את לבבותינו, עוטפת אותם בעננים האפורים ומשלחת הרחק, הרחק מלבך היכן שמחשבתך חוששת לפגוע יותר.

סכינך הטבול ברעל הפחד והאהבה משאיר שריטות, על ליבך, על לבבותינו, משכר את החושים ומענג בשכחה, שיכחון האהבה. אנו שמחים כשהגשם נופל על פנינו ואנו שוכחים את אהבותינו, את צלקותינו, את החצים והסכינים והחורים הריקים.

נשארנו רק הגשם שפוגע בפנינו במטח של רטיבות ומסווה את דמעותינו הרבות שעמדו זמן רב ללא מפלט בעינינו, אנו אשר מסתכלים לפנים ואת שמסתכלת בחזרה אל פנינו, בוכה את דמעותינו עם דמעותייך ונופלת לחיבוקנו האוהב שמנחם אותך מבכייך.