שוברת הלבבות

כולם כבר מכירים אותה. שוברת הלבבות. היא חלומו של כל גבר, לא סתם אני אומר, תבדקו אותי.
יפה להפליא. מצחיקה עד כאב. היא אלוהית בדברים הקטנים. כשהיא עומדת במעבר חציה וממתינה לאור הירוק היופי שלה מהווה סכנה על הנהגים שחולפים בכביש, אני משוכנע שהיא האחראית הבלעדית על הקטל בכבישים שלא יבלבלו אתכם. אני זוכר אותה מתחילה ללכת כשהגיע הסימן לעבור במעבר חציה, ניתקה את רגלה השמאלית מהמדרכה והחלה לפסוע בזמן שכל עיני בני האנוש בעולם נועצים בה מבטם. כמה כוח בצעד שרודף צעד. איזו שלווה. מדובר בחזון. אחרית הימים. ביאת המשיח. ריחוף בכביש. הכל היה שם, וזה ממש לא הייתה הליכה.
ואז בצומת נפגשנו שוב.. אני זוכר שרציתי לשאול לשמה אך הייתי משותק. אילם. ניסיתי להרחיק את השפה העליונה מאחותה התחתונה ולפצות את פי אך הן סירבו לקבל את החלטת המוח. סירבו פקודה. עירערו על דרכו של עולם. הלם.
קפאתי במקום. מסתכל עליה כאחרון האידיוטים בעולם. העיניים שלה סינוורו אותי. הלב שלי דילג שכונות, עולמות, גלקסיות. הוא לא היה שם. נותרתי עומד ומתבונן בפלא תבל. חזרתי להאמין באל שיצר כזו שלמות.
ואז השתנו להם חיי, הזמן עצר מלכת. פסקו תזוזות מחוגי שעוני העולם. הפיה הזו. אלת האדמה. היופי בהתגלמותו הפנתה אליי את ראשה ובקול מהפנט אמרה "היי, אל תתבייש, תשאל. כולם בהתחלה מתנהגים כמוך"
סובבתי את הראש 360 מעלות. ותאמינו לי שזה אפשרי. חייב לוודא שהיא פנתה אליי ואין עוד יצורי אדם סביבי. התכנסתי בתוככי, אני צריך לחזור למציאות לרגע. רק לכמה דקות. נזכרתי בחוג יוגה אצל סבטלנה בהולמס פלייס שהמליצה לנו לשאוף ולנשום, לעצום את העיניים. לדמיין רוח. לטהר את חדרי המוח השמאלי שאחראים לזיכרון. להוציא קצת אוויר מהנחיר הימני. ואת מה שנשאר מהאוזניים. וכך נירגע ונחזור להווה. לפי סבטלנה.
"אני לא כולם.. אני לירן" עניתי לה. סעמק!! איך משפט כזה אידיוטי יצא ממני? אני כזה שנון ו… הכל בגלל סבטלנה! שונא יוגה! והנה חרב עליי עולמי. קרסו מגדלי בבל. חומות בית המקדש שלי התנפצו. רצחתי את העתיד שלי איתה. זהו לא נותר לי כלום בעולם.
ופתאום הדבר המדהים ביותר קרה. חיזיון אור קולי נפלט ממנה. הוד והדר. בריאה נוצרה כשהיא השיבה לי בצחקוק.. "אתה מקסים בעיניי לירן"
לקחתי שאיפה עמוקה פנימה. יד האלוהים נגעה בי. לא הלך כלום! אחרי הערכת מצב בראש, החלטתי להשיב באש. להטיל פצצות. פטרולים מוגברים סביב ביתה. לרכוש יועץ אסטרטגי ולשחד את קופידון האהבה בהון עתק. היא תיהיה שלי! גם במחיר שיגבה דם!
"מקסים? האמת שתמיד הייתי סבור שמילים של זר הם הפירוש המושלם ביותר למחשובתיי אבל את עוד לא יודעת, אולי יום אחד נגלה ביחד אם זה נכון" עניתי לה בנחרצות. חזרתי למשחק. חלוץ מרכזי. שלושער בגמר גביע. איזה יופי!
כפי שציפיתי תשובתה לא איחרה לבוא, הרשת שזרקתי למים הניבה תוצאות מרשימות ומכאן הדרך למס' פלאפון שלה הייתה סוללה. קצת עבודה מקדימה בפייסבוק, שוטטות באינסטוש שלה והשגתי יתרון יקר לפני שהתחלנו להתכתב בוואטסאפ. מבחינה נפשית ומחשבתית התפטרתי מהעבודה שלי. הפכתי את השגת אפרודיטה שלי לעבודה במשרה מלאה, משימה אחת לנגד עיניי.
זה קרה מוקדם מהצפוי, כמו גשם שמגיע בקיץ. האדמה פערה את פיה. גדול מנס כד הקמח וצפחת השמן. היא עשתה זאת. כנגד כל הסיכויים בתאריך שינצר בהיסטוריה וילמד בלימוד בתיאטרון למחזמר רומיאו ויוליה, ביום חמישי האחרון 20.7.17, כ"ו בתמוז, בשעה 19:21 היא שלחה את ההודעה.. "אני מביאה את היין ואתה תכין משחק מעניין.. עוד שעה אצלך"
שעת ערב, קצת אחרי שהשמש שקעה, שנינו במרכז המיטה, על הרצפה בקבוק יין שכמעט התרוקן לו.. הגיע הזמן להתחיל את המשחק. בדיוק לפי סדר הדברים שיצרתי לעצמי בראש.
"אני אתחיל.. בכל זאת יתרון ביתיות. אמת או חובה? אחר כך את יכולה לשאול שאלות במקום" הגיע הזמן להתחיל את המשחק. בדיוק לפי הספר שיצרתי לעצמי בראש שאלתי את השאלה הראשונה.
בלי להתבלבל יותר מידי היא ענתה בנחישות "ברור שחובה!" ומיד הורתי לה לשתות את מה שנותר מבקבוק היין.
"אוקיי, תורי עכשיו לירן המתחכם.. מה אתה אוהב בי שבגללם נמשכת אליי מהרגע הראשון שנפגשנו?" היא שאלה, הופתעתי מעט. מהרהר לכמה שניות ועונה "הצחוק שלך סוחף אותי לגבולות לא ברורים, הגוף הזה מולי מהפנט לי את הראש, אני כבר שעתיים לא מצליח להתרכז כשאת כאן"
מיד קולט את המבט השובב שלה שרוצה כבר להגיד לי להתקרב אלייה. מתחילה לרכון סביב רגליי תוך נשיקות קלות במעלה הירך ומיד מנסה למשוך אותי אליה אבל אני לא מתבלבל, ממשיך לפי ההוראות שהכנתי ויורה- "השתיקה שלך מרמזת על חובה. אז בהצלחה יפה שלי, חובה עלייך לעשות בדיוק מה שאני אומר ועכשיו תקומי לכבות את האור ולחזור אליי"
" ישששש" היא צעקה חזק והמשיכה "חיכיתי שזה יבוא. סוף סוף!" בריצק אמוק כיבתה את האור , בדרך היא פושטת את החולצה מעליה. זוג עיניה הכחולות במבט חודר ישר אליי ובקול בטוח "ומה עכשיו?" שואלת תוך החיוך שנסוך על פניה.
"שלי שלך, ושלך שלי" אני מחייך וישר ממשיך.. "אמר את זה וילאם שייקספיר. אני בהחלט מאמין בזה עכשיו כשאני איתך. מדובר בזה שאני ארכוש את אמונך. אלמד לכבד אותך. שתיתני לי רשות לאחוז את ידך" זכיתי בלוטו. כבשתי אותה, ראיתי במבטה את הלהט. ניצחון האור על החושך.
בני אדם הם יצורים רכושניים. כולנו רוצים להשתלט על משהו ולהגיד שזה שלנו. אנחנו מתקוממים כשמשהו לא קורה לפי הרצונות שלנו. אינסטינקט מוביל למאבק כוחות. מלחמה בלי שבוים. לרמוס להשמיד את האויב. ואז אחרי שניצחת במלחמה? אחרי שהשגת את המטרה שלך?
ובדיוק לפי התיאוריה זה קרה. שנייה אחרי חרטה של שייקספיר היא החלה לנשק בעדינות את פלג גופי העליון, מתקרבת עד כדי מילימטר משפתותיי, אך מיד נרתעתי. מזיז קלות את ראשי הצידה וזו ממשיכה "צודק! עליי לעשות בדיוק מה שאתה אומר.. ממשיכים?" רואה אותה נושכת את השפתיים ומשתדלת לא להתקרב.
אני לא מתבלבל, ממשיך לפי ההוראות. נזכר בחוג יוגה אצל סבטלנה בהולמס פלייס. חוזר למציאות ובקור רוח תוקע את החרב האחרונה… "כן ממשיכים. תגידי לי לילה טוב ותצאי מפה. אני יודע שאת משחקת עם כולם ולי בכלל קוראים לירן, אמרתי לך את זה כבר בהתחלה כשנפגשנו.. הרשימה שלך ארוכה ככל שתיהיה. אני לא אהיה שם"
"אה כן ותיקחי את הבקבוק יין איתך, זה פיקדון"