שדה חיטה

ילדה קטנה עם שמלה פרחונית התהלכה בשדה חיטה, אביה ואמה היו משני צדדיה מחזיקים את ידיה הקטנות ומעיפים אותה קדימה ואחורה.
הילדה צחקה.
הילדה הייתה מאושרת.
הייתה.
היא לא ידעה מה מחכה לה בעתיד.
מי חושב על העתיד בכלל? לא הילדה בכל אופן.
הרגע הזה, הרגע הזה שהיא העיפה שעורה לצדדים והצחוק שלה מילא את השדה כולו באהבה, כזאת כנה ואמיתית, הרגע הזה ישכח ויתחלף בעוד כל כך הרבה רגעים רעים, כל כך הרבה דמעות ישפכו מאותו רגע קט.
ילדה קטנה בשמלה פרחונית שהתהלכה בשדה חיטה.
הילדה גדלה ונהייתה לנערה יפיפייה וזורחת, אוהבת, אדיבה.
הכירה נער בשם מקסים, מקסים אהב את הנערה, אהב יותר מכל דבר אחר.
וכך הם היו ביחד שנה.
שנתיים.
שלוש.
הנערה כל כך אהבה את מקסים, אין דבר שאהבה יותר ממנו, לא ראתה אף אחד אחר, רק אותו.
מקסים רצה להציע לנערה נישואין, אך הוא חשש, חשש שמא לא תסכים.
ואז הנערה החלה להשתעל, כן כן להשתעל, ומאז אותו רגע הכל השתנה.
הנערה החלה להשתעל בתדירות גבוהה, הכאב של השיעול גרם לה כאב בחזה, כזה לא יתואר.
וכך עבר הזמן, והנערה לא יכלה לזוז ממיטתה מרוב הכאבים, הדלקות החלו להתפשט, אינן מגיבות לשום תרופה.
לבסוף התברר שהנערה חולה בNSCLC (סרטן הריאות).
מקסים היה שבור, הוא אינו ידע מה לעשות, הוא כל כך אהב אותה.
הרופאים הודיעו שזהו סרטן שלב 1 כך שהגידול הסרטני עוד אינו התפשט לשאר איברי הגוף.
הנערה איבדה את שערה היפיפה והקטיפתי, זה שמקסים כל כך אהב להעביר בו את אצבעותיו.
ואז הוא נכנס לבקרה.
הוא ראה אותה שוכבת שם, נראת כאחת שחייה נטשו אותה, חסרת תקווה.
הוא נכנס והביט בה, תווי פניה נשארו כה יפים, עיניה העצומות העדינות, עצמות הלחיים הגבוהות והבולטות, השפתיים המלאות-יבשות מעט.
דמעה חצתה את לחיה של הנערה בזמן שישנה.
הוא לא יכול לראות אותה כך. הוא יעשה הכל בשבילה. הכל.
עברו יומיים וקראו לה לניתוח מציל חיים, הנערה שמחה, משתילים לה ריאות חדשות! נמצאה התאמה!
הריאות הושתלו, היא אינה חולת סרטן עוד. היא ניצלה.
הנערה הייתה כה מאושרת, משפחתה באה לבקר אותה בחדר שבו שכבה ,מחוייכת.
היא לא חיכתה הרבה זמן עד ששאלה היכן מקסים, הוריה לא ענו לה, רק בסוף הביקור אמה הביאה לה קופסא ורודה בינונית בערך בגודל של גור חתולים קטן.
על הקופסא היה מצוייר לב גדול ועליו כתוב 'לאהובתי'.
היא פתחה את הקופסא בידיים רועדות וראתה מעטפה וקופסא מעוטרת עוד יותר קטנה.
היא פתחה את המעטפה ובה היה כתוב :"אם את קוראת את זה יקירתי, סימן שהניתוח עבר בשלום, ואין סיבה שלא. לא יכולתי לראות אותך סובלת כך עוד, אז הלכתי לראות אם יש התאמה בין הריאות שלי לשלך, אם יכולים להשתיל אותן אצלך. וכמובן שנמצאה התאמה, הייתי מאושר כל כך ובו בזמן עצוב, אך לא משנה מה אמרתי הם אינם הסכימו לתת לך את הריאות שלי, כלומר זה נחשב רצח, התאבדות, רק אחות אחת הסכימה לבצע את הניתוח, לא אזכיר את שמה מפני שזה לא חשוב, אז כל מה שרציתי להגיד זה שאני אוהב אותך, וכל כך שמח שאת שוב בריאה ויכולה לתפקד, אני תמיד אהיה איתך לא משנה מה. ויש לי רק בקשה אחת פשוטה, רציתי לבקש אותה כבר הרבה זמן…אך חששתי, והתקופה האחרונה לא אפשרה לי לבקש אותה…אז התינשאי לי?"
בדמעות וידיים רועדות היא פתחה את הקופסא הקטנה ובה הייתה טבעת יהלום יפיפייה.
וכך הנערה התהלכה לה, אי שם, בשדה.
שדה קוצים.
מפני משדה החיטה שאותו הכירה כה טוב.
לא נשאר כלום.
מלבד מוות.