שבור

25.7.17
למה את עושה את זה? משאירה אותי באוויר במקום שבו אני לא יודע אם לעוף או ליפול?
למה את לא אומרת לי כלום? מה יש לך להגיד לי? את בכלל רוצה להגיד לי משהו?

הלוואי שהחיים שלי היו ספר והייתי יכול לעצור בפרק שלך ופשוט לקרוא אותו שוב ושוב ושוב. לנצח.
הלוואי שהיית יכולה לראות את הדברים מהעיניים שלי ולהרגיש איך הלב שלי מתפוצץ בכל פעם שאני שומע את השם שלך בראש שלי.
הלוואי שהייתי איתך עכשיו בבוקר בחוף ים, בלילה קר ברכבת, אחרי הצהריים על הגג, בהופעה של אביתר, בפריז, באיקאה, תמיד חוזרים למיטה שלך להתכסות בשמיכה ששומרת עלינו מהמזגן ומכל מי שהוא לא אנחנו.
אני מתעורר ופוקח את העיניים כדי לראות אותך ואני חי את היום כדי לראות אותך שוב בערב.
הולך לישון בלילה כדי להתעורר לידך בבוקר ולחבק אותך חזק.
אני מנשק לך את הגב, את נרדמת, אני מלטף לך את השיער ואז בשקט תופס את הגיטרה ושר לך שירים שרק לך אעז לנגן.

אנחנו שוכבים על הגב,
את מסתכלת על הכוכבים ואומרת שהם יפים, אני מסתכל עלייך ולא מעניינים אותי הכוכבים, רק את מעניינת אותי, רק אותך אני רואה רק אותך אני שומע רק אותך אני מרגיש ורק אותך אני רוצה לאהוב. לא יכול.

חושב מה לכתוב לך וכל דבר נראה כמו טעות, מה ייגרום לך לדבר איתי?
שאלה?
תמונה?
מכתב התאבדות?
איך הפכתי לזר בשבילך כאשר את חלק ממני בשבילי?
איך הצלחת לשכוח אותי?
הלוואי שהייתי יכול לשכוח אותך.