רצון להיות~ לבד בחושך

"תעצמי עיניים." קולו הרך ביקש. לא יכולתי שלא לעשות כמצוותו. עצמתי את עיניי והרגשתי משהו רך נח על פניי. "למקרה שתצצי." הוא גיחך. שפתיי התעקלו לחיוך קטן והתחלתי ללכת אחריו. ידו החמה אחזה בי והובילה אותי.
אני מודה שלשנייה פחדתי שאמעד ואפול על משהו.
"הגענו." הוא אמר. הוא הסיר את הבד מפניי וראיתי את הנוף המרהיב ביותר.
טוב, הנוף הכי יפה שאפשר למצוא פה.
גלי הים, והאורות הקסומים של הגחליליות.
"וואו… זה מדהים…" מלמלתי לאוויר. דניאל הוביל אותי אל פינה קטנה. היה שם מחצלת קטנה ושמיכה. מאוד רומנטי.
"את יודעת, אני חשבתי על זה הרבה, והגעתי להחלטה." אמר, קולו היה רציני. על מה הוא מדבר?
"את יודע שבקרוב אני כבר אהיה בוגר מספיק, ואת גם. אני יודע שההורים שלך אולי לא יסכימו, ושאולי את קצת תהססי, אבל אני לא רוצה לחכות הרבה, אולי רק עוד שנה…" הוא היה נבוך ומבטו היה נעצוץ באדמה. חיוך היה על שפתיו, כל כך מתוק שהוא גרם גם לי לחייך. "אני הייתי רוצה… לבקש אותך מאביך. אם תרצי. את… את יודעת שאני באמת אוהב אותך, ואני מרגיש ריקני כשאני בלעדייך-" הוא עצר פתאום ואני יכולה להישבע שראיתי דמעה יוצאת מעינו. "קרן, אבי גוסס. העבודה בחווה מקשה עליו, אבל הוא לא רוצה שאני אוותר על הלימודים כדי לבוא לעזור לו בחווה. את הראשונה שלי ואני בטוח בהחלטתי -אני תמיד בטוח- אני רוצה שאבי יספיק לפחות להיות נוכח באירוסיי-" קטעתי אותו לפני שימשיך וחיבקתי אותו בחוזקה. דמעות זלגו מעיניי ומשכתי באפי. אני לא אוכל להתמודד עם כל זה עוד הרבה זמן.
"קרן…" הוא השיב לי חיבוק רפה ויכולתי להרגיש את גופו רועד. הוא התפרק.
"כן, דניאל, אני אומרת כן." ייבבתי. ידעתי שכמובן אני לא התחתן עכשיו, אולי עוד שנה, אבל אני רוצה שדניאל יוכל לפחות להגשים את בקשתו, שאביו יהיה באירוסיו.
הוא הביט בי ונישק אותי בעדינות וברכות, כמו תמיד. סוחף אותי לעברו.

כשנכנסנו בבוקר לביתי, מחזיקים ידיים ועומדים מול הוריי, דניאל דיבר. הוא פעל בדיוק כמו שהוא אמר.
כמובן שאבי הביט בו בהרמת גבות תחילה, שוקל את העניין, אך כשהוא סיפר להם על מצבו של אביו, משהו במבטיהם התרכך, וידעתי שהם יסכימו, בייחוד כדי לוודא למענו שתחושת המשפחה תישאר. אבי קם פתאום באמצע השיחה ונעמד מולו. דניאל חשש. הוא תמיד כיבד את אבי ונהג לצחוק איתי על הרגליו המשונים, אך עכשיו זה לא היה הזמן לצחוק.
"דניאל," אמר אבי, שכן הוא הכיר אותו רק בשמו הפרטי בלבד. "אני בטוח שאתה תהיה בחור הגון ומצוין לביתי, ואני גם בטוח שאתה כבר יודע את כל הנוהלים, או שמא אני צריך לומר אותם…"
"אין צורך אדוני," מיהר דניאל לומר, לפני שאבי יתחיל לדבר שוב על הכבוד לאישה. "אני מבטיח לשמור על ביתך." הם החליפו תפיחות שכם, כמו שני גברים ואני לקחתי את ידו של דניאל ומשכתי אותו אחריי למעלה, לחדרי.
"אז אני מבין שמעכשיו אני יכול לבוא לבקר את אשתי לעתיד תמיד, נכון? לא משנה באיזה שעה או מקום…" הוא הוסיף ברמיזה. חבטתי בו קלות בכתפו. "חוצפן!" אמרתי בשובבות. הוא התקרב אליי וחייך, וההבזק בעיניו רק גדל. "בואי לפה גברת, אני עוד לא סיימתי איתך." נסוגתי לאחור והתנגשתי במיטה. "סוף הדרך." אמר וסגר עליי.
זה היה היום הטוב ביותר בחיי.