רסיסים

עיניים מגלות הרבה יותר.

רסיסים.
פוקחת עיניים.

זמן מתערבל לי בין הידיים ואני עוצרת להעמיק בעצמי
השעון שלי מנגן ברכות,מזכיר לי שאני מאחרת לעבודה..
.כוס תה,מבט על החלון וגשם.

אני מריחה אותו, נשאבת לתוכו ועצב מתקתק ממלא אותי

אז,על חוף אחד, בחורף אחד, עם מעיל אחד.

אני לוקחת את הכובע מעלה על עצמי חיוך ומתחילה לצעוד
אני עוברת בין בניינים יפים,ילדים קטנים משחקים בכדור אחד עם השני,הכדור מתגלגל לעברי והם מביטים בי במבט שואל. אני מחייכת אליהם ומשיבה להם את הכדור
פתאום, ברגע ההוא השיר ההוא נשמע חזק מבעד לאוזניים שלי,מבעד לילדים, מבעד לעבודה, ומבעד לעולם:

אז,על חוף אחד,בחורף אחד מעיל אחד וארבע ידיים
לא היה אכפת לי השעה,הקור או הידיעה הכואבת שכל זה הוא חלום
עיניים מגלות הרבה יותר כשהן מביטות ישר לתוכך בשתיקה
ומה אעשה עם העיניים, הידיים והלב?

השעה 12:00 בדיוק. הגעתי בזמן. אני מחייכת לבוס שלי חיוך גדול ונכנסת לעבוד
רסיסי זכרונות נעלמים לי ..כמו שהם תמיד בורחים כשהשגרה מגיעה, כמו מפחדים ממנה, מתחבאים/אני מביטה מהחלון,שמש בהירה חודרת פנימה, העצב כבר שוכך
לפתע הכל רועד סביבי,אני שומעת צעקות,בכי,מישהו צורח
אני מיטלטלת

ומיטלטלת

ומיטלטלת!

מסתכלת..השעה 7:30 בבוקר.

בוקר