"ריקוד לאור ירח" – קטע קצר.

חושך.
חשכה האופפת את השממה, כהה יותר מכל דבר שתוכל אי פעם לדמיין. גם אם תעצום את עיניך, תרוץ, תצרח, או אפילו תיילל בבכי מרב תסכול – קולך יהדהד למשך כמה שניות, ויבלע לעד בכלום. חושך עמוק, שמקיף אותך מכל עבר, כל כך עוצמתי, שנדמה שלא יעלם לעולם.
אור.
נקודות בוהקות של אור מרקדות בחן, זורעות את החושך באינספור ניצוצות מרגיעים. החושך מתבהר מעט, נראה הרבה פחות מאיים. אפשר כבר להבדיל את האדמה לשמיים – בין הרקיע המעוטר כוכבים, לבין גבעולי העשב המפזזים מימין לשמאל לקצב שריקת הרוח, הנראים כמו גלים הנעים בשלווה לא נגמרת למרחקים.
פסיעה על הדשא, קול של פצפוץ זרדים. שני זוגות רגליים הרוקדות בצעדים קבועים ודוממים, שמסביבם כלום מלבד השקט.
שתי זוגות עיניים כהות, מנצנצות ומשתקפות באור הכוכבים.
חיוך.
חום. חום גוף ודפיקות לב רגועות, לוחשות שהכול יהיה בסדר, לא רוצות שהרגע יסתיים לעולם.
התרגשות, תחושה מפרפרת שמתחילה עמוק בבטן, מתפשטת בזהירות לעבר החזה, חמימה.
אתה.