ריח וורדים : פרק 3 המריבה
אל תיבכי אמרת או שזה מה שרציתי לשמוע.
אל תיבכי בגללי אל תיבכי אף פעם.
אני מרגיש את מה שאת מרגישה אני בוכה כשאת בוכה אז בבקשה.
שלוש בלילה פאק איזו מריבה, זו הייתה על שטויות על קנאה.
לפעמים היא בריאה לפעמים היא כזאת.
יושבת בחזה ובקצה הגרון ככה כבדה
ממש לא זזה.
אנחנו עומדים במטבח אני מניחה את ידי על
השיש השחור,
תמיד תהייתי לעצמי מתי זה יגיע,
"אבל מה נעשה" שאלתי
ניפרד נגיד שלום שלום
כל אחד בניפרד יותר טוב?
בום צלחת שבורה "מה פתאום"
הוא מעיף את היד, "זה לא היה בכוונה" הוא מביט בי מתנצל , מאוכזב ומרכין את הראש,
"אני יודעת" אני מלמלת..
אף פעם לא היינו מהסוג של זוג רעיל או אלים להפך
לכן כשאני מסתכלת לו בעניים אני רואה הכל, את כל הטוב זה צף ומציף אותי ביחד ככה נשבענו תמיד.
אז למה כדאי שלא
כי זה יותר מידי , יותר מידי מחובר יותר מידי בלתי נפרד יותר אני לא מזהה את עצמי בלעדיו "תלותיות" פעם חברה אמרה לי.
זה צבט בי,
"למה את חושבת כך" שאלתי?,
" הממ" גילגלה עיינים "את יודעת שזה נכון אני רק יכולה לראות את זה עלייך",
"גם כשאת לא איתו הוא תמיד איתך ,
לפעמים מדבר במקומך לפעמים צוחק במקומך כשאני יודעת שיש דברים שלא היו מצחיקים אותך".
"אוקיי הבנתי וזה דבר רע?
אני אוהבת אותו וחושבת עליו וכן, בסדר נו מה הבעיה"
כבר התחלתי טיפה להתרגז
"אני רק רוצה שתהיי מאושרת" אמרה
"וזה רק פוגע כשזה נכון" היא החזיקה לי את היד.
תגובות (0)