ריח וורדים : עד כאב ב

אהבה כזאת ששורפת מבפנים
סדיסטי להישאר נרקיסיסטי לברוח"

היא חזרה, היא שוב לידי
אני רוצה לנשום אותה,
רוצה לחלוק איתה
את אותו האוויר,
מתקרב יותר יותר ו מרגיש שהולך
לאיבוד אצלה בחלל הפה,
הגבות האף העיניים,
שום דבר לא מרגיש לי יותר בבית.

אף פעם לא עשינו טוב אחד לשנייה
היא יודעת.
אני אוהב אותה,
שזה מתעלה על הדעת.
זה קשה, כי זה לא ישתנה.
זה קשה, כי אני לא אשתנה,
יש בה קסם היא משמיים
היא כוכב ואני מביט בה
מלמטה כמו המים

אם הייתי יכול הייתי עושה אותה מאושרת,
אם הייתי יכול,
זה אומר שאני צריך לתת לה ללכת.
והיא פאקינג אף פעם לא עוזרת כי היא תמיד בסוף חוזרת.
ואני מרחיק אותה צועק לה למה?!
והיא עונה בשקט, מביטה בי
עד כאב.
כורכת את היידים שלה סביבי.
מקיפה לי את הלב.

"זה החיבוק".