ריח וורדים: עד כאב א

אהבה כזו שמי שיעמוד בינם
ירגיש את החום והלהבה"
.

בלי יותר מידי לדבר,
מבינים במבט.

לחבק מקרוב,
חזק.
לא לרצות לשחרר, להרגיש הכי בטוח
מוגן, בין הזרעות המקיפות לי את הלב.

עד כאב.

הוא נותן לי נשיקות קטנות על השפתיים,
לאט, מתחכך עובר על כל הפנים.
למה חזרת? הוא שואל.
מחזיק את ראשי אם כפות ידיו
ומנסה טיפה להתנתק
וכשפניי רחוקות מעט מפניו
העיינים נפגשות חודרות איש לאיש למעמקיו.
כל הרגשות צפים,
חותכים את הדממה.
וכיאילו נבהל שאלך הוא מקרב אותי אליו בחזרה.
ואני לא יודעת, של מי הדמעה המלוחה הראשונה.

כשהוא לוחש לי בתחינה,
"תפסיקי לאהוב אותי.
בבקשה!"