רחוב ריק

הוא אחז את ידה חזק,הוא לא רצה שהיא תעזוב,
"בבקשה אל תלכי"הוא לחש,
צמרמורת עברה בה,הקור שבחוץ עבר דרך שיערה החלק ונכנס לעינייה הכחולות,
היא ראתה רק אותו,הרחוב ניהיה ריק,שקט מכל אדם או איזה חתול,המנורות ברחוב הישן והעזוב כבר הפסיקו לעבוד ממזמן,רק מנורה אחת עדין היבהבה מעליהם,
"אני.."היא נסתה לנשום נשימה עמקוה אך שמלתה הצמודה האדומה,שהיא לבשה רק בשבילו,הפריעה לה לנשום את האוויר הקר.
"את יודעת שאני אוהבת אותך.."
הוא אמר והחיזק את ידה חזק יותר,
המילים האלה,
שלושת המילים הקטנות האלה שגורמת לה לצמרמורת,
היא רצתה להתנפל עליו בנשיקות,היא אוהבת אותו,אבל הוא פגע בה
היא לא רואה את עצמה בלעדיו
אבל קשה לה כל הזמן לסלוח לו "אל תעזבי אותי" הוא התקרב אליה
"אני מצטערת..אבל" היא ניסתה להמשיך את המשפט אבל הדמעת המלוחות חנקו אותה,
"בבקשה תסלחי לי,אני אבוד בלעדייך"
היא השתתקה מהמשפט שנפלט לו יחד עם דמעותיו,
הוא תמיד היה בחור קשוח,הוא לא הרבה לדבר על הרגשות שלו,
אבל היא,
ילדה תמימה,טובה,שהתאהבה בילד הרע,
הוא התקרב אליה,היא הייתה יכולה להרגיש את נשימותיו ,הוא הוזיז את שיערה החום לאחור
ובתוך שנייה היא מצאה את עצמה עטופה בזרועותיו,
בוכה יחד איתו
הם היו יותר קרובים מתמיד
הוא הניח את שפתיו החמות על שפתיה העבות,ונגררו לנישקה מתוקה,רטובה,ונעימה.
היא הרגישה כלכך מאושרת,כמעט שכחה למה היא כעסה,
היא הרגשה שוב בטוחה בין זרועותיו
הם פשוט עמדו
שני אנשים ברחוב ריק,חשוך
שני אנשים מחובקים
שני אנשים אוהבים
"אני אוהב אותך,אני לא יכול בלעדייך,בלעדייך אני אבוד"
הוא אמר את המילים שהיא כל כך רצתה לשמוע במשך הזמן שהיו ביחד..
הוא הסתכל בעינייה הכחולות והיא הסתכלה בעיניו החומות,
ושוב היא נשיק אותה נשיקה חמה ורטובה.
הם פשוט היו שנים אנשים שהרגישו כאיש אחד במורד הרחוב הריקץ