רומנטיקה בבאסטה

קוראים לי מיכאל ואני עובד בבאסטה של תבלינים בשוק.
השתחררתי לפני חצי שנה ואני חוסך לטיול הגדול אז באתי לעבוד אצל דוד יעקב.
כל יום עובר אותו הדבר. מלא עבודה קשה, שחורה ועומס תמידי.
המון אנשים עוברים בשוק כל הזמן אז העבודה לא נגמרת, תמיד עומס, תמיד צעקות ותמיד צריך למהר.
למרות כל זה אני אוהב את הבאסטה, היא מלאה בריחות של תבלינים שונים ומגוונים ואני מוצא את זה מאוד רומנטי.
ריח יכול לגרום לאדם להירגע, להתעצבן, להתרכז והכי חשוב: להתאהב.
היום אמור להיות עמוס מתמיד כי דוד יעקב לא נמצא ואני כאן לבד, אבל מתחילת הבוקר כמעט ולא באו אנשים וריק אצלי. הראש שלי שקט על אף הצעקות הרגילות שתמיד יש בשוק "רק היום רק היום!", נמאס לי לשמוע את זה כל יום.
השיעמום עוטף אותי ואני מתחיל להירדם.
"היי שלום אני מחפשת תבלין מיוחד" נשמע לפתע קול צרפתי של בחורה חמודה, "יש לך מה להציע לי? אני רוצה לבשל היום משהו עם ריח טוב".
השיעמום נעלם ואת מקומו תפס הלב הנמרץ שחיש מהר נדלק על הקול הצרפתי.
עיניי נפתחו ועלו עד שראו את הבחורה היפהפיה שדיברה אלי.
שערה מתולתל בצבע חום כהה ועיניה ירוקות ובורקות.
היא לבשה שמלה בהירה וכובע קש עם משקפי שמש בהירות שהחמיאו לה מאוד.
"יש לי את התבלינים הטובים ביותר בשוק עם הריחות הכי ממכרים ומשמחים, רק תבחרי מהמגוון והריח יביא איתו טעם שישאר לך לכל היום!" אמרתי ספק דקלמתי. "יואו איזה טיפש מה אתה מדקלם לה את זה, תתחיל איתה תן לה יחס מיוחד!" חשבתי.
אבל זה מאוחר מדי, היא כבר נעלמה לבאסטה השניה.