רוז וראט

עוד היה אפשר לחשוב שהיא נורמאלית.
השם שלה הוא ריטה בלהדונה. שלא כמו שאר הילדים, לריטה לא ממש היו אמא ואבא אוהבים ואהובים. אמא שלה, שתיינית שלמען האמת ריטה אפילו לא רצתה לדעת מאיפה קיבלה כסף לשכר דירה, הבריחה את אבא שלה מהבית לפני די הרבה שנים. עשר? שתים עשרה? היא לא ממש זוכרת. היא רק יודעת שיום אחד הוא נעלם, כשהוא משאיר מאחוריו הכל. אפילו את הטלפון, שמסתבר שהיה מלא בשיחות עם אישה אחרת, לא אמא שלה. ריטה לא האשימה אותו, היא הייתה עושה את אותו הדבר אם רק היה אפשר לבגוד באמא עם אמא אחרת.
העיניים שלה, במקור כחולות ועכשיו עם עדשות מגע בצבע בורדו, היו חדות בערך כמו עיני עטלף, מה שגרם לה לשים עדשות מגע מלחתכילה. המבט שלה היה חודר אבל לא יותר מדי, כי למרות שהיא אהבה להפחיד אנשים היא לא באמת אהבה להסתכל עליהם. היא לא אוהבת אנשים באופן כללי, אם לאמר את האמת.
השיער שלה, חלק וקצר -עד לסנטר- בצבע בלונד בהיר דהוי שנראה כמעט אפור, לא הכי יפה שהיא מכירה אבל בהחלט לא רע. היא הזכירה לעצמה קצת את סבסטיאן מבלאק בטלר ככה, עיניים אדומות והכל.
מה לעשות, היא לא אהבה את השם שלה. כבר בתחילת היסודי, כשהיא הצטרפה ל"מועדון", אימצה לעצמה את הכינוי- ראט בלאדלאסט, שדי התאים לה למען האמת, בהתחשב בעובדה שה"מועדון" היה למעשה סניף של כת השטן. לא באמת כת שטן, סתם משחק של כמה ילדים בבית הספר- למרות שהם כן עשו שם כמה דברים שהיו עושים בכל כת שטן ראויה לשמה; שתו דם, ציירו כוכבים מחומשים, שרו שירים הפוך וניסו וודו וסיאנס. ראט הכי אהבה את הנרות, את הריח שהם הפיצו אחרי שהדליקו אותם בכל פגישה.
אחרי שהיא עברה בית ובית ספר, אולי כי הכת נחשפה, אולי כי אמא שלה כבר לא יכלה לסחוב אותה, ראט פגשה מישהי שכמוה לא העזה לדמיין לעצמה. היא הייתה מושלמת.
רוז זוארט הייתה הכל מלבד מושלמת.
לפחות בעיני עצמה.
היה לה שיער שחור עד למתחת לשכמות, קצת חלק וקצת גלי. עיניים גדולות בצבע דבש, שנראו קצת כאילו היא או בת הפאוורפאף הרביעית או חייזר כלשהו ולכל הפחות לובשת עדשות מגע. היא לא לבשה, אבל מה זה כבר משנה? סתם עוד תכונה שלה שהקשתה עליה להשתלב, להיות נורמאלית.
חוץ מהעיניים שלה, היו גם בעיית הגובה שלה, העור הזהוב וצורת הגוף הנשית והמלאה מדי. אפשר היה לחשוב שהיא איזו דוגמנית, או לפחות בובת בראץ- אבל זה בהכרח לא דבר טוב. מראה כזה תמיד מושך את כל המקובלים והמקובלות- וזה הרי משעמם; היא העדיפה את אלה השקטים שמסתירים סודות מתחת להבעה שטוחה.
בדיוק כמו ראט.
טוב, נכון, בדרך כלל ילדות טובות נמשכות לילדים רעים וזה די קלישאתי לתאר כזה סיפור אהבה, בהתחשב בעובדה שנוסף על הכל רוז גם הייתה הבת של המנהל ותלמידה טובה וכל זה. בעצם גם ראט הייתה תלמידה טובה, היא לא סיבכה את רוז ביותר מדי צרות, אבל עצם העובדה שזוג לסביות קם וצץ פתאום משום מקום באזור שבו כולם מרובעים וצרי ראייה היה די מפתיע והוביל ללא מעט עימותים. מה לעשות, ככה זה כשאתה שונה. ובעצם, ככה זה גם כשאתה נורמאלי מדי בין כל אלה שנאבקים להיות שונים.