רגע של

כשהנוף התחלף מכתום – חום לירוק, והשמיים הפכו לבהירים, הבטתי מן החלון ושקעתי במחשבות .
אתמול, כשהדלקתי את נרות השבת, איחלתי שיהיה לך טוב .
איחלתי לך שיהיה לך את כל מה שלא היה לך איתי . את כל מה שלא יכולתי לתת לך .
לאורך כל היום, תהיתי לעצמי אם אתה שומע אותי, אם אתה קורא את מחשבותיי .
אני מתגעגעת אליך, מתגעגעת על אף שאין בי רגש .
אני צריכה אותך, צריכה על אף שלא הייתי שם בשבילך כשאתה היית צריך אותי .
אתה חסר לי, חסר לי למרות כל הפעמים שהרגשתי שיש לי ממך יותר מדי .
הסתכלתי על הדרך החולפת, על הצבעים המשתנים בנוף ואירוני איך המשכת כל כך מהר בחייך כפי שצבע הנוף השתנה .
אירוני איך טיפות הגשם נעלמו מהר ויצאה השמש בדיוק כמו דמעותיך והמעבר הלאה .
תמיד תהיה בלב שלי, אתה יודע ?
ובכל פעם שאראה אותך אחשק בחיבוק המגן ובנשיקה במצח .
אף פעם לא אוכל להתאהב בך ובכל זאת אזדקק לך .
אף פעם לא אוכל להתאהב בך אך תמיד יצבוט לי על כך שאתה לא שלי ואני לא שלך .