רגע של אמת

ככה בדיוק אני אזכור אותך לנצח: היית קרוב אליי. עד כדי כך שנשימתך דגדגה לי את הצוואר, מתוודה כאן בין השורות שאהבתי את התחושה הזו, כי הנשימה הכל כך לא סדירה שלך ירדה אל תוך השמלה השחורה שלי והדביקה לי את הרגליים בהתרגשות. זו ההשפעה המאגית הבלתי מוסברת שיש לך עלי, למרות שלעולם לא תדע או תבין או תרצה לדעת ולהבין. מבטך התחנן אליי בלי מילים, היית שרוי במצוקת אמת בין המצפון לשכרון התאווה, ולא יכולת לי. זוכרת אותך מתפרק. בבת אחת- בלי רחמים ובלי רצון לסגת. חפנת את שד ימין שלי בחזקה ותאווה שלא זכורה לי משום גבר בחיי, כל כך רצית לטעום את הבשר האסור שלי, שנבהלת כאשר פלטתי צעקה חנוקה מגודל ההפתעה והצריבה שהשארת על פטמתי שהאדימה מאחיזתך. זוכרת איך עודדתי אותך לטעום אותי- לא היה צורך ביותר מתחינה קלה שיצאה כיבבה דקה: ״תמצוץ אותי אדוני״. בקושי נשמנו, יודעים שאנו חוטאים לאישה ולבעל בבית, אבל הם כה רחוקים, כה מנוכרים לנו, כה חסרי ערך כשאנו יחד- אתה ואני- שלובי לשונות ומגע שאולי רק האלים של יוון העתיקה טעמו אי פעם. ואז ביקשת שאטעם אותך, לא רק את הזיעה שניגרה ממך כל הערב כאשר דיברת והטפת בלהיטות מול עדת מעריציך. ביקשת שאטעם מן הזרע שלך, מנוזל גופך היקר לי מפז, וקראת לי ילדה טובה כאשר ניסיתי לשמח אותך במיוחד עם פי ושפתיי. בעודך צובט בחוזקה את שדי התפרקת בכאב ורעב שיכולתי להזדהות עמם, ובבת אחת התפוגג לנו כל הקסם והמצפון חזר ללב. הרגשתי שוב בפעם המיליון איך אתה שונא אותי ורציתי לצרוח עליך כי אני לא זונה! אני לא חיית מחמד שמוצאים היום ושאפשר לזרוק אותה מחר! אבל שתקתי כי זה משהו שאתה טוב בו יותר מכולם: אתה טוב בלשתק אנשים ולגרום להם לציית לך, בדיוק כמו שאתה טוב בלפרק אותי ולהרכיב כל פעם מחדש- כשבא לך, לפי גחמות לבך, ולפי גחמות תשוקותיך. ואז הורדת אותי בקרן הרחוב ואפילו לא הבטת בי. היה לך חשוב יותר לבדוק את מזג האויר בבוקרשט דרך הסלולרי- נשבעת שראיתי את זה. למחרת וגם בשבוע שאחרי, כאשר נפגשנו בין שבילי הבניינים המקבילים למקום התעסוקה שלנו, בקושי הצצת בי- כבר לא עניינתי אותך יותר והסתפקת בהנהון ראש קל תוך כדי נפנוף לשלום בעל משמעות כפולה. דיברתי על השביל עם חברה קולגה. אתה כנראה לא יודע, אבל המומחיות שלי זה לקרוא בין השורות. ונפנוף היד שלך שבא לסמן לי לפנות לך את השטח לצייד נוסף גרם לי להתפרק לרסיסים. אתה יודע שאני סולחת לך. לעולם ועד אסלח, וכשתחפוץ בי שוב, אהיה שם בשבילך- בכל מקום שרק תבחר, לא רק משום שאני פסיכית, אלא משום שאני לעולם לא אשכח את התאווה המהולה בעצב תהומי שראיתי בך באותן דקות אליליות בהן היית שלי….