קפה הפוך רגיל בלי קצף
הקדמתי ללכת לבית-הספר ובדרך החלטתי לרכוש לעצמי קפה. ראיתי אותך שם, כרגיל. ידעתי שתהיי שם, את כמעט תמיד שם. לי זה נראה כאילו יש לך התמכרות קשה לקפה, אך למה לי לשפוט אם גם אני שבוי באותו המצב?
עם כמה שהשווצת בגובה שלך, וכמה שאת רמה יחסית לאלה העומדות לפניך בתור, אני שם לב כי את נמוכה ממני ביותר מראש ואני ממש שמח לגבי זה, זה נותן לי תחושת עילאיות מספקת כלשהי מעלייך. לפחות במובן הזה.
למרות שעשית עצמך מתעלמת ומחכה לתור שלך, ראיתי את עינייך הכחולות-אפורות תקועות על ההשתקפות שלנו על הקיר הבוהק שמאחורי דלפק ההזמנה. הצללים שלנו הסתנכרנו בצל בית-הקפה הצפוף. לו יכולתי, הייתי שם ידי על שכמך כך שנראה כמו זוג והייתי אפילו רוכש ומשלם עבורך על הקפה. וכמה שממש רציתי כמובן שלא עשיתי.
נעשה חם והתור התעקב כי היודניקיות בראש התור התחילו להתווכח על מי הזמינה מה ובאיזה גודל. את פלטת אנחה והסרת את מעיל העור השחור שלך וחשפת חולצה לבנה שהייתה צמודה מאוד. יכולתי לראות ממנה את סגירת חזייתך שככל הנראה הייתה בצבע גוף שעליה נרקמו פרחים עדינים. הייתי רוכש לך אפילו עוגיה. רק תני לפתוח לך את החזייה.
היה לך את אותו המבט הרוגז שהיה לך בכל פעם שחשת שבזבזת זמן. הבטת לפתע לאחור ועשיתי עצמי מתעלם, מפוקס באותו הקיר שבו צללנו נפגשים.
"גיא, איזה שיעור יש עכשיו?" ראיתי את שפתייך נעות באיטיות.
רציתי לנשק את פיך, את שפתייך העבות האדמדמות והמעט יבשות שהתאימו לגון עורך השלגי.
"נדמה לי שתנ"ך", עניתי. הנהנת בראשך, אך במילים לא השבת.
תורך הגיע והתקדמת להזמנה.
"קפה הפוך רגיל בלי קצף", ביקשת. קולך הסמכותי אומר את אותן המילים עדיין מהדהד באוזניי. בעודך מחכה להזמנה, נשענת על הדלפק ובכך הבלטת את ישבנך החטוב והעגלגל שגם ככה בלט תחת הג'ינס הצמוד שלבשת.
רציתי לגעת בשיערך החום הארוך והחלק. לסרק אותו, לשחק בו תוך כדי שאת תשעיני את ראשך על כתפי ותדעי שאני שומר עלייך.
בעצם מה את צריכה שאשמור עליך? כבר התמודדת עם כאב נפשי ופיזי שאני לא אדע מעולם. בין אם זה לסבול הצקות בלתי פוסקות על אופייך הלא שגרתי בתקופת החטיבה, ובין אם הכאב הפיזי שחשת כשעשית את העגיל בטבור והקעקוע הקטן בן שלושת האותיות על זרועך, שאגב, מעולם לא שאלתי אותך מה משמעותו, אך אני בטוח שלפי דפוסי מחשבתך הוא לא נקבע לשווא.
אני עוקב אחרי כל עיקולי גופך תחת בגדייך הכה הצמודים. אולם בעודך שמה שתי כפיות סוכר חום בקפה, מערבבת ומניחה עליו את המכסה, מגיע תורי ואני נאלץ לראות אותך הולכת כאשר אני עוד מחכה למשקה שיגרום לי להתעורר ולהמשיך את היום בצורה לימודית, מבלי להתעסק בך יותר מדי.
אולם היום יום ראשון, ושנינו נשארים בבית-הספר עד השעה העשירית המאוחרת, וכמה שאני אחוש צרימה כאשר אוותר לבדי באותן השעות בהן בחוץ כבר מתחיל להחשיך, ואצפה בך מסתובבת לך בין המסדרונות בבניין עם חברותייך לפסיכולוגיה או ספרות או מה שאת לא מגבירה שכל-כך שונה מן המקצועות שלי; פיזיקה ומדמ"ח. או שאתקע בספרייה כי ארצה להתחמם ביום קר שכזה ואת תהיי שם בשולחן מבודד בקצה החדר, מתרגלת מתמטיקה של 4 יחידות, ועד כמה שארצה לגשת ולעזור לך, כך אמשיך להתעלם ממך כאינסטינקט חייתי של ממש. לפחות אני יודע כי יש לנו מכנה משותף.
תגובות (6)
הקטע יפה, והכתיבה נעימה, אבל הנושא עצמו הרגיש לי כקוראת כטחינת מים. כי הרי על נה הוא דיבר רוב הקטע? על כמה הוא רוצה לגעת או לנשק אותה וכמה הוא אוהב את *המראה שלה*, אבל הרגשתי בו מאין קור, ומאין תפיסה מיושנת, הוא יקנה לה, הוא יגע בה, הוא יעזור לה, איפה הקטע בו היא עוזרת לו? אשמח אם תסבירי עצמך טוב יותר, כי בסך הכל יש לך כתיבה מקסימה ולקטע עצמו פוטנציאל גדול שמרגיש לי לא מנוצל.
הי (:
הנושא הוא לגמרי טחינת מים וזו משמעותו.
תשימי לב שנקודת המבט היא של נער מתבגר בסוף התיכון. הוא מתאר את תחושותיו כלפי מישהי שהוא מכיר ברמה הכי שטחית שיש – המראה שלה (בגלל זה עודף התיאורים המיניים), מה היא לומדת ואיך שהיא נתפסת מבחינת מרבית התלמידים (כי כאמור, הוא לא באמת מכיר אותה). לא מסופר כאן על האופי שלה, כי נקודת המבט היא של אדם שלא באמת נחשף אי-פעם לאופייה, ולא מסופר כאן על טיב היחסים בינם, כי פרט לחברים לכיתה אין בינם שום קשר, ולכאן מובילה הפואנטה – אין להם שום מכנה משותף פרט לאהבתם לקפה (כנראה). כל הקטע מתאר את תחושותיו המיניים כלפיה ובגלל זה את גם מרגישה בו מעין קור, כי מעבר לכך אין כלום. בנוסף, עצם העובדה שהוא לא מנצל הזדמנויות לדבר עמה, כפי שהוא מודה בעצמו שהוא היה יכול, מעידה על אופי די פחדני וביישני שדי מאפיין הרבה נערים בגיל הזה. הוא חושק בה מינית ותו לא, אבל הוא גם מבין שהוא לא עושה באמת משהו כדי לקדם היווצרות כלשהי של קשר.
אחרי שהסברת את זה באמת אפשר לראות את הקטע באור שונה לגמרי, ואם ז מה שניסית להעביר, העברת את זה באופן נהדר. תודה רבה על ההסבר הזה, בעצם כל הסיפור נראה עכשיו שונה לגמרי והרבה יותר ספרותי ויפה.
תודה רבה
ללא ספק הכותבת הכי טובה שיש באתר. תמשיכי לכתוב, מצפה לעוד סיפורים שלך.
מוחמאת לחלוטין, תודה רבה