קבוצת התמיכה למוכי שברון לב

-"היא אמרה לי ש.. שאני לא מספיק טוב בשבילה. שמגיע לה יותר טוב ממני. נתתי לה הכל, לקחתי אותה למסעדות הכי טובות, קניתי לה כל דבר קטן שרק ביקשה, הענקתי לה אהבה בלי סוף. ואני לא מספיק טוב בשבילה." הוא אמר וניגב את הדמעות המעטות שזלגו על פניו.
"אנחנו איתך, אנחנו אוהבים אותך יונתן!" שאר המעגל ואני אמרנו במקהלה.
-"לירון, תורך." אמרה האחראית.
תורי הגיע. לקחתי ונשימה עמוקה חזרתי אחורה בזמן התחלתי לספר:
"קוראים לי לירון, בת 22, ואני שבורת לב." השפלתי את מבטי לרצפה. "לפני שנה וחצי הכרתי אותו, את איתן, הוא ישב לידי באוטובוס, ואלוהים יודע למה אבל הוא התחיל לדבר איתי. הנסיעה הזו, היא הייתה הנסיעה הכי מעניינת שהייתה לי. ואז… אז הייתי צריכה לרדת ולכן ביקש את מספר הפלאפון שלי. רשמתי לו על כף ידו, נפרדתי ממנו לשלום וירדתי מהאוטובוס. ימים שלמים לא שמעתי ממנו ושכחתי ממנו לגמרי. ואז, יום אחד קיבלתי הודעה והיה כתוב בה: 'מצטער שעד עכשיו לא שלחתי הודעה, היו לי כמה עניינים לסדר.' ומאז היסטוריה, התחלנו לדבר בלי הפסקה ולאחר מכן יצאנו לדייט. הדייט הכי מקורי בעולם! הוא לקח אותי לעת שקיעה לגבעה מלאת פרחים והוא הכין על גזייה אוכל וזה הקסים אותי." סיפרתי זאת בהתרגשות כאילו אתמול זה קרה. "הוא היה החבר הראשון שלי. חוויתי איתו הכל: נשיקה ראשונה, דייט ראשון ואפילו סקס ראשון."
עצרתי לרגע לקחת אוויר והמשכתי:
"ואז לפני כמה ימים הוא החליט שזהו, מספיק לו,לא בא לו יותר. הוא מתגעגע לימי הרווקות שלו והחליט לבגוד בי. בבית שלי. במיטה שלי."
מחנק בגרוני החל ודמעות החלו לזלוג מעיניי.
"נתתי לו את..את כל האהבה שהייתה לי, את כל האהבה שהייתה בי והוא פשוט זרק אותה לפח."
"אנחנו איתך, אנחנו אוהבים אותך לירון!" הם אמרו במקהלה.
"אהוד, תורך." האחראית אמרה.
שאר חברי המעגל סיפרו את סיפורם והכאב של כל אחד ואחד מהם השכיח ממני לרגע את הכאב שלי. חלק מהסיפורים גרמו לי להבין שיש שבורי לב קשים משלי וכדאי להתקדם הלאה.
אז בפעם הבאה שליבכם נשבר גשו ותדברו על זה, אל תתנו לשברון לגדול ולהתפתח ואולי שם תמצאו את אהוב ליבכם כמו שקרה לי… אבל זה? זה כבר סיפור לפעם אחרת.