פגישה ישנה-חדשה

אז התחילו שוב הלימודים ופגשתי אותו שוב. וכבר אחרי שבוע התחילו לי שוב המחשבות עליו, עלינו. "הוא" זה ילד או בחור אני לא ממש יודעת איך לתאר אותו… שנמצא איתי בכיתה כבר שנה שמינית. (אתם יכולים להבין למה אם תקראו את הפוסט הקודם שלי). היינו ביחד בימים הרחוקים של כיתה ה' שחברות הייתה להתחבק ולתת נשיקה בלחי מאמת או חובה. הוא גם היה הנשיקה הראשונה שלי. אני בטוחה שכשתקראו את הסיפור של הנשיקה הזאת שאני הולכת לכתוב בהמשך אתם תצחקו או תחשבו שזה ממש ממש מוזר אבל כזאת אני, כזה הוא, ככה אנחנו :)
אז ניגש לסיפור..
היו היו שני ילדים בכיתה ה שלא הבינו כלום מהחיים שלהם והתלהבו מזה שהם ביחד והרגישו ממש "מגניבים" שכולם מדברים עליהם. שני הילדים האלה דיברו בצ'אט בסקייפ כל יום, כל היום. במהלך אחת השיחות האלה הילדה זרקה הערה מפגרת :"אין מצב שיהייה לך אומץ לנשק אותי (בפה)" והילד הגיב תגובה בסגנון של "אה הא בטח" ושם נגמרה השיחה. כמובן שהילדים המאוהבים והשובבים האלו יושבים אחד ליד השני בכיתה. אז יום אחרי ההודעה המתגרה של הילדה, הילד מעביר לה פתק שאומר שתפגוש אותו בהפסקה האחרונה במקום דיי נסתר ומבודד בבית הספר: ליד חדר האחות. (זה לא היה בקטע של בואי איתי לסמטה חשוכה אלא בקטע של בואי נהייה לבד לכמה דקות). הילדה הלכה ופגשה אותו שם.

ואני עומדת מנגד לקיר והוא עומד מולי. ואני מסתכלת בעינים שלו והוא מסתכל בשלי. ואז הוא אומר לי: "אור", אני שואלת: "מה?" והוא עונה לי: "צוויץ" ומנשק אותי. נשיקה קטנה על הפה שבאותו רגע סובבה לי את המוח והפכה לי את הבטן. אני חשבתי שזה היה מגעיל כי נו באמת מה ילדה בכיתה ה' מבינה מהחיים שלה, והיום אני עדיין חושבת שהיא הייתה לא מדהימה, אבל אני יודעת שנשיקות זה משהו שצריך להתאמן עליו, ושכמו הרבה דברים בחיים זה לא מושלם בפעם הראשונה.
וסיפור הנשיקה שלנו אחר-כך הופץ לכל ילדי הכיתה שלי ואחרי שבוע מהנשיקה בערך אני נפרדתי ממנו בפרידה דיי מכוערת שאני מצטערת עלייה עד היום.

ואז, ביום בהיר אחד, באמצע כיתה ח', התחלנו לדבר שוב, ולפלרטט שוב, ולהחזיק ידיים מתחת לשולחן באמצע השיעור, וכל הרגשות שהיו לי חזרו. והוא היה מאוד בקטע אבל אני פחדתי. פחדתי לפגוע שוב, להיפגע שוב, להיכנס למשהו שאני לא בטוח מוכנה אליו. אבל כמובן שנכנסתי לזה שוב, כי אני ילדה בכיתה ח' שלא מבינה כלום מהחיים שלה. ונהיינו ביחד שוב. אחרי כמה ימים הלכנו לערב סרטי אימה בבית של ידיד מהכיתה שלי יחד עם כל הכיתה. ואנחנו יושבים על הספה, חצי מחובקים, מחזיקים ידיים למשך כל הסרט. ואז, כמה שניות אחרי שהסרט נגמר, כשכולם עסוקים בעניינים שלהם, אני מניחה עליו את הראש ואומרת לו שאני מפחדת מסרטי אימה, הוא עונה לי שאני לא צריכה לפחד, והוא שם את היד שלו על העורף שלי ומקרב אותי לנשיקה. ושוב, הילדה הלא החלטית פועלת על פי האינסטינקטים הלא מוסברים שיש לה בגוף ומטה את הראש הצידה וקמה מהספה לשירותים. אחרי כמה ימים אני נפרדתי ממנו שוב בפרידה לא מאוד נעימה, שוב.

והיום, אני בכיתה י', הוא איתי בכיתה כמובן, ואני מרגישה אליו משיכה שאני לא יכולה להסביר. הוא יותר נמוך ממני, ואני תמיד פוסלת בנים כאלו על הסף, ואני מנסה, אני באמת מנסה,
אבל אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו, ולרצות אותו, ואין לנו הרבה נושאים במשותף בכלל, ויש לנו עבר מאוד מסובך,
אבל אני מפחדת להיות שוב הילדה שלא מבינה כלום מהחיים שלה ונופלת שוב לאותה מלכודת…